moyshale
4.9K posts







בימים האחרונים התפרסם מונולוג טלוויזיוני של אילנה דיין, בו היא מביעה כאב על ההרוגים בשבועות האחרונים, יהודים ופלסטינים, וטוענת שהניצחון האמיתי הוא לזכור מי אנחנו ומה הם ערכינו. ינון מגל שיתף את המונולוג אותו כינה "מתועב" והוסיף כי היא "לא של ישראל". לפני שאגע בכינוי הזה של מגל, שהולך ומתפשט כעת בשיח הציבורי, צריך לדבר על עמדתה של דיין. דיין, כמו רבים בשמאל הישראלי ובאופוזיציה, לא מרגישה בידיים טובות. ההישגים המופלאים מול המשטר האיראני, שיתוף הפעולה ההיסטורי עם ארה"ב וההצלחות בגזרות האחרות, לא מתכנסים אצל דיין לכדי תמונת ניצחון. דיין מסתכלת פנימה, ושם היא פוגשת מגמה שבעיקר מפחידה אותה. היא רואה את הבוז החדש לאליטות, לאקדמיה, לערכים המערביים היקרים לה. היא רואה תמיכה גוברת בהשתמטות החרדית ושיטה רעיונית חדשה לפיה הישגי ישראל תלויים בכח התורה והתפילה, כשהעליונות הכלכלית והצבאית טפלה להן, אם בכלל. היא קוראת עוד ועוד דיווחים על אלימות יהודית ביו"ש, וכשהיא מוחה על כך היא פוגשת רעמי צחוק מכל ערוצי התקשורת הקרובים לשלטון. בתוך אטמוספירה כזאת, של יאוש ופחד, דיין ודומיה לא מוצאים את התקווה והגאווה שמוצא מגל במלחמה הזאת. הם לא נותנים אמון במסילה ולכן לא מתרגשים מהתקדמותה של הרכבת. לכן חווים כעת בעיקר את האזעקות, ההשבתה וההרוגים. מגל, לעומת זאת, נמצא בגן עדן. ראש הממשלה הנערץ עליו מוביל להישגים גדולים, הצעירים נעשים דתיים וימניים והערוץ שלו פורח. לכן דיין נראית לו כמו בכיינית מפונקת, והכאב שלה נראה כבגידה. עד כאן אי הבנה נפוץ וכואב. הלוואי וזה היה נעצר שם. בעוד מחנה דיין דוהר למקום מסוכן של פקפוק בכל מטרות המלחמה ועצם האיום האיראני, במחנה הימין הולכת ומתבססת תיאוריה מחרידה לא פחות, לפיה לא רק הפצ"רית או רונן בר בוגדים במדינתם והם "לא של ישראל". אלא כל "השמאל". כלומר כל מתנגדי מחנה נתניהו. זוהי תיאוריה דתית ישנה, שהתחדשה כדי שמגל ודומיו יוכלו להמשיך "לאהוב כל יהודי" ולהיות "של ישראל" תוך שנאה תהומית למחנה השני והוקעתו כאויב. תיאוריית הערב-רב. לפיה, בעם ישראל מעורבים נוכרים, זרים, שמטרתם להחטיא ולהפיל את העם. אלה ה"ערב-רב" שאין לאהוב אותם ולערוב להם כשאר עם ישראל. זרים בתוכנו. בציוץ מהימים האחרונים, קובע תומך הקואליציה מני אסייג כי "הסולידית", צייצנית אופוזיציונית, היא בוודאי צאצאית של הנאצים. בכך הוא מקדם את הגירסה החדשנית של תיאוריית הערב-רב, לפיה נאצים רבים ברחו בסוף מלחמת העולם לישראל עצמה וגידלו צאצאים אנטישמים, הרי הם השמאל. התיאוריה החולנית הזאת מוסיפה שנאת אשכנזים גזענית לתאוריה הדתית-פוליטית המוכרת. וכעת, השמאלנים אינם רק "לא של ישראל", או "ערב-רב", אלא "עמלקים". בני מוות. נשמע אפוקליפטי ומוגזם, נכון? אבל יש לזכור: מחצית מתומכי הקואליציה הזאת חושבים שגורמי ביטחון מהשמאל פעלו לביצוע השבעה באוקטובר. מאות אלפי ישראלים מאמינים כי "השמאל" ואנשים כמו דיין הם אויבים לכל דבר ועניין. תיאוריית ה"ערב-רב" נועדה לנקות את שנאת השמאלנים ממצפון דתי, ותיאוריית "הנכדים של היטלר" הופכת אותה לקונקרטית ומקפיאת דם. אם תפקחו את העיניים לשיח הזה תגלו כמה הוא נפוץ, גם אצל גורמים רבניים ודתיים. אין לתאר כמה השיח הזה מסוכן. הוא מחסל עבור מאמיניו, את הברית של עם ישראל כולו. הוא מצמיד בין מחנה פוליטי לבין היהדות עצמה ויוצר השוואה מוחלטת בין אויבינו מעבר לגבול לברי הפלוגתא המשרתים לצידנו בשדה הקרב. לוחמים המצדדים בתחושותיה של דיין מוקעים כעת אצל עשרות אחוזים מהעם כאויבים. זהו מצב הרה חורבן. מתוך הטור שלי בישראל היום @IsraelHayomHeb
















שושנה סטרוק כבר לא תוכל לבוא ולהעיד במשטרה אבל טס מאיר כן יכולה. תופעת האונס שעוברים ילדים דתיים במסגרת טקסים חייבת להפסק והפושעים חייבים לתת את הדין














