Leora Levian

הי זה נעם הבן של ליאורה אמא שלי הכי טובה בעולם תשימו לה לייקים תגידו לתת לי ברולסטרס ליותר דקות

@amiel_y אחלה דוידי @davidi_ben_zion

איזנקוט ביקר היום בחוות שובאל בשומרון, לסיור בשומרון הצטרף מתן כהנא. קרדיט תמונה: אריק מרמור

@PBeinish תכלס, בנינג'ה

בשלנים למיניכם, אם אני רוצה להכין חזה עוף עם ירקות קלויים (המכונה במקצת קהילות משוויי"ה) לשבת, זה הולך יחד? אם כן, הכיצד?

@OldManOnaPorch כמו שאומר ג'ימבו ג'יי - כן אחי, אני גר רחוק. ממך.

@LeoraLev בסדר, ביחס לטוקיו כל ישראל היא חור, להסתכל על ערים באי הדרומי בהשוואה למדינה אחרת זה לא הוגן.

תשובה: נלסון, ניו זילנד. חור אמיתי (ומרהיב ביופיו) שיש בו, בפעם האחרונה שספרתי, ארבעה יהודים. יש המשך לסיפור, בציוץ הבא

@OldManOnaPorch אפילו הייתי בנלסון

@LeoraLev נלסון זה לא "חור", היית בניו זילנד?

@OldManOnaPorch חשבתי על זה אבל האמת היא שבניו זילנד הגיוני לומר שהכל חור באותה מידה. וכאילו, "רביעית בגודלה" זה לא באמת דבר במדינה שהעיר הכי גדולה בה מונה מאתיים אלף איש

@LeoraLev העיר הרביעית בגודלה באי הדרומי (היא לא גדולה אבסולוטית) אבל לקרוא לה "חור" זה קצת מוזר. באריטאון זה חור.

מי שהעלתה את התמונה לפייסבוק שאלה, "האם תעמדו לצידנו?" ומישהי אחרת, כנראה חברה שלה, העלתה את התמונה הזו וענתה לה: "אני עמדתי"

תשובה: נלסון, ניו זילנד. תושבת מקומית (יהודיה, מהממת) העלתה לפייסבוק. קצת מאוחר יותר, חברה מקומית אחרת הגיבה עם התמונה הזו:

אני מזמינה אתכם, בלי גוגל בבקשה, לנחש איפה זה צולם היום:

@Davidsherez לאחרונה שילמתי דו"ח שערורייתי שקיבלתי בשבוע 41 בחניית בית החולים כשהגעתי למעקב הריון עודף וחניתי על חת'כת המדרכה שבין החניות כי כל חניון בית החולים היה מפוצץ

משיחת הבוקר, הצעת חוק קטנה ומשמעותית של זוגתי האהובה: נשים בהריון מטרימסטר שלישי או כאלה בהריון תאומים מטרימסטר שני יוכלו לחנות בחניית נכים.

@leolamlo_land מזל טוב!

שני דברים התבהרו מאז: האחד, הוא לא עושה יוגה השני, אני מאורסת לו

@EyalGlanz החברה שצילמה את זה טוענת שזה מהבוקר

@LeoraLev ג'מיני טוען שזה מ-2024

@harelev שירות ציבורי ≠ פוליטיקה ולכן המועמדות של בנט אולי יהיו טובות ואולי לא אבל הן יצטרכו סט כישורים אחר כדי להצליח בפוליטיקה

ורגע ברצינות: נבחר ציבור זה קודם כל מקצוע. רציני. שיש ללמוד ויש להתייחס אליו בראוי. זאת אחת הסיבות העיקריות בעיניי למה למשל מפלגת הליכוד כרגע היא מהמפלגות הכי הרסניות שהיו לנן (בניגוד גמור אגב לסוג ההרס של המפלגות החרדיות). וזו הסיבה למה אני כל כך שמח מהמועמדות האחרות שהציג בנט.

דעתי על התאמתו של יונתן שלו בן ה23 לתפקיד ח"כ: לבחור אין נסיון פוליטי מעשי, שזו תכונה חשובה בעיניי לנבחר ציבור, ודבר שמציב אותו לצערי אמממ ובכן, ברמה הממוצעת של ח"כים חדשים שנבחרים בכל כנסת. בנוכחית היו 41 כאלה. אה, וברמה גבוהה בהרבה מח"כים ותיקים *שהוכיחו* שהם פרלמנטרים גרועים.

@dodavid2 @roifile לקח לי רגע להבין שאתה לא מדבר על אדר תשס"ח בישלצ

חברותא בראש חודש מערכת בגדים וספרים שנרכשה בשלמותה מידות: 86X115 ס"מ 2026 החברותא של הלל דורף וגלעד הר־טוב שיעור ב' תשפ"ו, ישיבת שבי חברון צילום: @roifile העבודה מוצגת בימים אלו בתערוכה "באיזה שבט אתה" בסדנאות האמנים בירושלים. נעילה מתקרבת ובאה: 24.4

@korndaniel1 פשוט מדהים. איך הפכת תהליך משפחתי כואב למנוע של תקווה עבור אחרים. מסירה את הכובע

כשאבא שלי חלה בסרטן ריאות, עברנו את כל המסלול - טיפולים לפי הפרוטוקול, חוות דעת נוספות, פסיכולוג וכושר מותאם. כשהטיפולים הפסיקו להיות אפקטיביים והיה נראה שנגמרו לנו האופציות, עברתי לחפש עבורו ניסויים קליניים. ניסוי קליני הוא מחקר רפואי מבוקר שבודק תרופות חדשות על מטופלים. זו דרך לקבל גישה לטיפולים שעדיין לא זמינים באופן רגיל, עבור חולים שמיצו את האפשרויות הקיימות. למדתי שאיתור ניסוי קליני למצב רפואי ספציפי זה לא פשוט. המידע קיים, אבל הוא לא מספיק נגיש: שפה רפואית מקצועית, ממשקים לא ידידותיים, ואין כלי שעוזר להבין אם הניסוי רלוונטי למצב שלך או איך בכלל לדבר על זה עם הרופא המטפל. לקח לי זמן ללמוד איך לנווט את המערכת הזו, איך לפנות לחוקרים, ואיך להיכנס למחקרים. עבורנו זה עבד. אבא שלי השתתף בשני ניסויים קליניים שהאריכו לו את החיים ונתנו לנו עוד זמן יחד. אם לא מגיפת הקורונה, כנראה שהיינו ממשיכים למחקר נוסף שנעצר. מאז שאבא נפטר, יוצא לי לעזור לאנשים למצוא ניסויים קליניים. זה עובר מפה לאוזן דרך חברים, ואני עושה את זה באופן ידני ובהתנדבות. לאחרונה חשבתי שאולי יעזור לשתף את הנסיון והתובנות שצברתי, ובניתי את TrialFinder: מנוע חיפוש לניסויים קליניים שמנגיש את המידע למטופלים ולמשפחות. 🔍 חיפוש ניסויים קליניים מישראל ומהעולם, בעברית ובאנגלית, בלי צורך בידע מקדים ✨ סיכומים בשפה פשוטה: מי עשוי להתאים, מה הניסוי בודק, ומה צפוי למשתתפים ✅ בדיקת התאמה מהירה כדי להבין אם הניסוי רלוונטי עבורכם 👩‍⚕️ מדריך להכנה לשיחה עם הרופא ואפשרות לטיוטת פנייה לצוות המחקר חיפוש מחקרים קליניים הוא מידע רפואי פרטי ואני מתייחס לזה ברצינות. אין רישום, אין איסוף מידע אישי, אין פרסומות. חיפושים אחרונים נשמרים רק במכשיר שלכם ורק אם תבחרו בזה. אשמח אם תשתפו את הפוסט או את הלינק עם מי שמתמודד עם מחלה ומחפש אפשרויות טיפול. וכמובן, אשמח לכל פידבק שיעזור לשפר את הכלי 🙏 trialfinder.care

@NitzhiaP @shilofreid למה לא מבקרים שכנים בשבת?

@shilofreid הפוך: לא הלכנו לקולנוע (גם לא לסרטים טובים) אסור כיתוב באנגלית על בגדים אסור שום אביזר עם השם שלנו עליו לא מבקרים שכנים בשבת (בטח יש עוד)

שאלה: מה ההורים שלכם הסכימו בבית, או אפילו הורו לכם לעשות, כאשר רוב ההורים של חבריהם לא הרשו או הורו הפוך?

@Yael6601 בתוך מה זה?

טוב חברים ביליתי את היום עם מיקרוסקופ והחדשות הטובות הן שמצאתי חיפושית ורודה החדשות הרעות הן שהרבנים לחלוטין צדקו בנוגע לכשרות של פירות וירקות אבל לא אשתף את הסרטון הזה מפאת רחמי הרבים על עוקבי

@roni_eitan כתוב טוב מאוד

דברים חשובים ומורכבים של יצחק קרוב ברשת המתחרה על האלימות הלא מדינתית ביהודה ושומרון. אני חושב שאני מסכים פה כמעט עם כל הנקודות, ונראה לי שאין צורך מבחינתי להוסיף בערך עוד שום דבר בנושא אחרי הטיפול המקיף שהוא העניק לו. ------ (דיון פנים ימני מרתק. סורי חברבוקים מהשמאל) א. כשהתחתנו ועברנו לכוכב השחר קניתי אקדח. לא כי זה התאים לי, שהרי אני ממש גרוע באגרסיות; כי היה ברור שלהשתנע ביו"ש בלי רכב ובלי אקדח הוא רעיון פחות מוצלח. הרגיע אותי לדעת שיש לי אקדח כשחיכיתי לטרמפ בצמתים שוממות. למרות שספק מה הייתי מצליח לעשות בזמן אמת. לא היו לי החזות המאיימת והביטחון העצמי של שכן שלי. פעם בלילה רכב מלא בערבים עצר קרוב אליו, יצאה ממנו חבורה והתקרבה אליו בשפת גוף חורשת רע. הוא שם את היד על המותן בהפגנתיות והם הבינו את הרמז והתקפלו צ'יק צ'אק. לא היה לו אקדח. ב. אקדח כמובן לא היה יכול להציל אותנו בקטע הכביש ליד הכפר האלים אל מועייר. פשוט נסענו מהר מהר וקיווינו שלא נחטוף שם אבנים (קרה פעמיים) או בקת"ב (פעם אחת), שלא לדבר על מחסום אבנים (לנו לא קרה). שנאנו לנסוע בכביש הזה ונמנענו ממנו ככל הניתן. בטח בלילה. לעיתים היינו רואים ברכס מעל לכביש, ג'יפ של צה"ל. במקרה כזה היינו נרגעים. ברוב הפעמים הוא לא היה שם, והיינו נוסעים בלחץ ומביטים לצדדים עד שעברנו את האנדרטה (הלעיתים מחוללת) של שולי הרמלך הי"ד. ג. מתחת לכוכב השחר הופיע מאהל של בדואים. אני לא זוכר מתי בדיוק זה קרה, אבל זוכר די בביטחון שהוא הופיע במהלך השנים והלך והתרחב עם הזמן, כולל עיבוד אדמות. לקראת סוף הזמן שלי בכוכב השחר עבר לידו טיול של נוער, מה שכונה כבר אז נערי גבעות. הוזעקנו לעזור להם אחרי שפרצה שם תגרה והם עלו ליישוב מדממים. היום, כשאני פחות תמים ורואה ציוצים כמו "אל תשאלו איך מכינים נקניקיות" אני תוהה מי התחיל שם עם מי (גם אם סטטיסטית ברור מי הצד האלים יותר). אבל אני כן יודע שלא לפני ולא אחרי העזנו לצאת מהגדר של היישוב לכיוון המאהל. האם כולם כולם? מן הסתם לא. להערכתי זה היה הסנטימנט הרווח. ד. באנקדוטות האלו לא באתי להעביר רק הווית חיים. חשוב היה לי להדגיש גם את הטון: כל זה היה מעין מובן מאליו. ידענו שמסוכן לחיות ביו"ש. ידענו שצה"ל עושה כמיטב יכולתו; שאכן הכבישים בטוחים באופן יחסי. הרבה יותר מתקופת האינתיפדה השניה, בה אנשים יצאו מהיישוב עם שכפ"צים וזוגות לא נסעו ביחד כדי שליתומים יישאר לפחות הורה אחד. ידענו בהוקרת טובה שמאז דרך נחושה צה"ל (ושב"כ) הצליחו לצמצם מאד את הטרור הממוסד, של הנשק חם. אבל, עם כל ההישגים האלו, אי אפשר לעמוד על כל ג'אבל ולעצור כל ילד שמיידה אבנים בדרך מבית הספר. ארץ ישראל נקנית בייסורים ואם בחרת לגור ביישוב מרוחק, עם זה תתמודד. אין מה לעשות ואין מה לשאול. ה. למעלה מעשור עבר מאז עזבתי את יו"ש. אני לא חי שם את השטח. אבל אם יש קונצנזוס עובדתי בין הימין לשמאל, הוא שהיום הרבה יותר בטוח ליהודי להסתובב ביו"ש מחוץ לגדרות. השטח של יו"ש הפסיק להיות יודנריין, אזור בו יהודי שמסתובב דמו בראשו. לא לחלוטין בטוח, אבל הרבה יותר מפעם. עד כאן מסד עובדתי שבינתיים לא ראיתי שערערו עליו. כשעוברים לפרשנות, העניינים מתחילים להסתבך. ו. שלוש סיפורים שמתרוצצים לגבי "איך קרה השינוי". למה השטח הפך ליותר בטוח. 1. צה"ל: מפרוץ המלחמה הפך צה"ל להרבה יותר אגרסיבי ופרו אקטיבי. החלק המפורסם ביותר הוא פתיחת רחובות במחנות פליטים כך שיאבדו את המבנה האורבני שמאפשר להם להיות קיני טרור מטילי אימה. אם אני מבין נכון זה רק מייצג של שינוי דיסקט שקרה בכל רחבי יו"ש. מצדדי הסיפור הזה אומרים שהשינוי העיקרי הוא בזכות מדיניות צה"ל (ומן הסתם, הממשלה), וכל השאר מנסים לרכוב על ההצלחה. 2. החוות (בניגוד לגבעות, למרות שיש מערערים על עצם הבידול): הסיפור השני מתיימר לשלוט על השטח פשוט בעצם הנוכחות. בקליפת אגוז: אם פעם היית צריך להציב חייל בכל נקודה מועדת לזריקות אבנים - משהו שאין לצה"ל סד"כ עבורו - היום רועים יהודיים משוטטים בשטח, רואים שהשבאב יורדים מהכפר לכביש ויכולים להזעיק כוחות בזמן אמת. בעיני זו רק דוגמה לעקרון עמוק יותר - לעצם הנוכחות האזרחית יש יסוד של שליטה בשטח. 3. הגבעות: הסיפור השלישי אומר שכיוון שהאלימות הממוסדת של צה"ל נכשלה כנגד האלימות האזרחית של ערביי יו"ש, הגיע הזמן להפעיל אלימות אזרחית יהודית. כשהשטח האזרחי הערבי עסוק בלהתגונן, הוא לא יעלה להתקפה. איך הגענו למצב בו יהודים לא פוחדים להסתובב בשטח? כי הערבים כן. ז. בפסח האחרון ביקרו אלפי אנשים בעוג'ה. לכל מי שגר באיזור לפני עשור המשפט הזה היה נשמע פלא. לעוג'ה היית מגיע רק עם אקדח ואומץ. אם לא, היית עלול להיות מאויים ומותקף. אנשי שמאל (כאלו שמבחינתם נזק לרכוש או איומים - כשהם באים מצד יהודים - הם אלימות של ייהרג ואל יעבור) לעיתים אוהבים לתרץ סיפורים כאלו ב"לא קרה ואם קרה מה קרה": משהו כמו "זו סתם גזענות ודעות קדומות. אלימות אזרחית לא קורה, ואם כן אז היו מנפצים לך את הזגוגיות של הרכב ומאיימים. קצת פשע, מה התנפחת". משום מה, למרות שזה רק קצת פשע, רוב היהודים לא העזו ללכת למעיין. אז פתאום יהודים מגיעים בהמוניהם? משמח! ח. חוץ ממשמח, מאלף גם היה לראות את קרב הקרדיטים: נערי גבעות הארד קור תלו זאת באלימות הויג'ילנטית שסילקה מהאזור כמה האחזויות של בדואים (מהדיון שם נלקח המשפט המופלא שצוטט קודם "אם לא נעים לכם איך מכינים נקניקיות אל תסתכלו"). לעומתם, הממסד המתנחלי תלה זאת בעצם הנוכחות היהודית - פיתוח המעיין וכדומה. ט. עד כאן מתבקש, כל אחד מהלל את שיטתו. אבל מה שמופלא באמת היו אנשי שמאל שצידדו בנערי הגבעות: הנוכחות היהודית בעוג'ה, כך כתבו, התאפשרה רק בזכות אלימות יהודית. וכאן חשוב לומר שהטענה הזו - למי שנותרה בו קצת הגינות - מתחילה להביס את עצמה. י. כי אם יהודים יכולים להסתובב ביו"ש רק בגלל אלימות יהודית, המשמעות היא שמדובר כאן באמת במשחק סכום אפס. ממילא, מי שמתנגד לויג'ילנטיות יהודית, בעצם מקבל בשופי ובנחת רוח אלימות ערבית. כן כן, הוא כמובן נגד אלימות ובעד שכולם ישירו קומבייה כל היום. אבל בפועל (לשיטתו, לא לשיטתי) כשהוא נלחם בנחרצות נגד אלימות יהודית הוא ממש מנרמל ומאפשר אלימות ערבית. ואיך לומר בעדינות? כשממסגרים את הדיון כ"השנה, יותר ערבים נפגעו מאלימות יהודית מאשר להפך" רק מחזקים את הטיעון. כי מצדדי הויג'ילנטיות יגידו: כן, בהחלט, יש כאן סיבה ותוצאה. כפות מאזניים: כשאלימות יהודית עולה, זו הערבית יורדת. ולהפך. י"א. אני חושב שמפעל החוות הוא נפלא, והאלימות של הגבעות (שוב, כשם קוד) מגונה. אבל כדי להילחם בתופעה פסולה צריך להבין מה נקודת האמת שמחייה אותה. והיא זו שתיארתי לעיל. י"ב. כלומר, מי שגדל תחת איום מתמיד של אלימות שנורמלה, שהיתה כוח טבע שאין מה לעשות נגדו - ופתאום מגלה שאפשר אחרת - אדם כזה חווה טלטלה. טלטלה שהיא קודם כל מוסרית. הוא אומר לעצמו: רגע, אז כל השנים האלו העדיפו שהשטח יהיה יודן ריין? העדיפו שאני אחטוף אבנים? הממשלה (ימין אגב) תיעדפה את הבטחון שלי נמוך יותר מאשר של ערביי האיזור האלימים? כן כן, לא דה יורה. אבל דה פקטו. י"ג. אדגיש שוב: זו אפילו לא תחושת בטחון פרגמטית אלא קודם כל כוויה מוסרית. אולי אני רואה מהרהורי לבי אבל נדמה לי שראיתי אותה בפוסטים של מתנחלים שלא היו חשודים עלי עד היום כתומכי גבעות. הם באים ואומרים - בעצם כל השנים בשם המוסר, התירו פה עוול מוסרי נורא. עד היום חשבנו שפרקטית אין מה לעשות. היום אנחנו רואים שהיה מה לעשות, רק נמנעו ממנו כי ההימנעות נתפסה כמוסרית יותר. במודע או שלא במודע, העוול המוסרי הזה בוער. אז הם אומרים לעצמם - כן, אלימות זה רע. אבל האלימות כלפַּי נורמלה וזה היה רע יותר מוסרית. אין כאן צד אחד מוסרי וצד שני פושע, אלא דילמה מוסרית ללא הכרעה חד משמעית. להפקיר את אחיי לא מוסרי יותר מאשר להפקיר את אזרחי האוייב. אל תקשקשו על מוסר כשאתם בעצמכם בחרתם בחירה מוסרית מפוקפקת. י"ד. אפשר להתפצל מכאן להרבה תת דיונים: האם אזרחי האויב הם אויב (כן, ועדיין אזרחים. זה לא סותר בעקרון גם אם מתנגש לעתים בפועל). מה נכון לעשות אם התשתית האזרחית היא בסיס לפעילות פח"ע (עיין ערך מטעי הזיתים של אל מועייר שהגיעו עד לכביש ובחסותם זרקו אבנים). שקלתי להיכנס לזה רק שמכסת המלים מתקתקת. אז בלי לצלול פנימה, התשתית היסודית היא זו: להרבה בוגרי העשורים האחרונים ביו"ש, השוֹק הוא קודם כל מוסרי. לא בגילוי שיש נערי גבעות שמתגאים באלימות; בגילוי שכל השנים (אולי) הממסד בחר, מוסרית, אויב על פני אח. ט"ו. ומכאן, לטענה הפרגמטית: "נכון, אנחנו נאלצים לקבל יודןריין מחוץ ליישובים. אבל לא מטעם מוסרי אלא כדי להגן על המדינה. אם ממשל טראמפ, אולי הפרו מתנחלי ביותר אי פעם, מתפוצץ על אלימות אזרחית של מתנחלים - ברור שלא משנה מה דעתנו המוסרית, חייבים להילחם באלימות האזרחית היהודית. ואם התוצאה תהיה שאסור לטייל בעוג'ה - סו בי איט" אני ממש לא מזלזל בטענה. אם כבר עם השנים היא נשמעת לי יותר רצינית. אבל צריך לזכור שגם פרגמטית יש צד שני. או כמו שאני (לא) אוהב לקרוא לזה - אפקט שומר החומות. ט"ז. בשומר החומות ישראל הפקירה את יהודיה בערים המעורבות, כשסירבה להכניס אליהן צבא. היו לזה סיבות שבעיני הן לכל הפחות מתקבלות על הדעת. יש להפעלת צבא נגד אזרחי ישראל, למרות שבתכל'ס מדובר בפרעות של אויב, השלכות קשות, פרקטית ותדמיתית. מה שאני חושש שלא נלקח בחשבון הוא שגם אם ההכרעה הזו צודקת, יש לה מחיר: תושבי לוד למדו שמדינת ישראל לא שומרת על ביטחונם. ברגע שזה המצב, הסיבות כבר לא כל כך משנות. המדינה שמטה את המונופול שלה על האלימות ולוואקום נכנסו הויגי'לנטים. כן, שוב נערי גבעות שבאו להגן על התושבים. כי כשהמדינה לוקחת צעד אחורה, אפילו הסיבות הכי טובות בעולם לא מעלימות את המחיר: נירמול של נערי גבעות ועלייתו של בן גביר. י"ז. אגב, תהליך דומה עבר על דמויות כמו הקול היהודי. את דרכם אל הקונצנזוס הם עשו על ידי זה שהעזו לדבר על בעיות אמיתיות שתקשורת המיינסטרים אהבה להתעלם מהם. איילת לאש התחילה את דרכה פשוט בדיווח על זריקות אבנים ובקת"בים, משהו שלא היה חדשות עבור הערוצים המרכזיים. מסתבר שכשמתעלמים מבעיה, היא א. לא נעלמת. ב. מעניקה כוח למי שמוכנים לדבר עליה. ולא משנה מה הפתרון שהם מציעים. י"ח. אז נכון: הממשל האמריקאי והאיחוד האירופי לא בשליטתנו. אבל גם ההמון הדומם לא. דוקטרינה שתתעלם ממנו, תחטוף לפנים עלייה של כוחות קיצוניים (כן, שגם נמצאים במסלול התנגשות עם הגורמים הראשונים. Two wrongs don't make a right). י"ט. אותו הגיון נכון גם לטענה הפרגמטית ששלטון החוק, גם כשיש בו עוולות, עדיף על אנרכיה גם אם מתחילה כתיקון מוסרי. מסכים ומזדהה, אבל הטיעון הנכון הזה פשוט לא ישנה הרבה אם השלטון באופן שיטתי שומט מידיו את המונופול. עם כוח באה אחריות ומה שבורח מהאחריות יאבד גם את הכוח. כ'. אז לבסוף, מה באמת הפך את יו"ש ליותר בטוחה? אישית אני מאמין ששינוי דיסקט בצה"ל, יחד עם פרוייקט החוות. בעיני אלו סיפורים משלימים. לאמונה הזו שלי שלוש סיבות, אמוניות-רוחניות: 1.כתלמיד הרב אני אופטימיסט ומקסימליסט ולכן מאמין שתיתכן דרך בה הבידול המודרני בין אזרח ללוחם (המבורך כל עוד לא מגזימים איתו) יכול להישמר, בלי להתפשר על ביטחון אחינו. 2. בלי קשר לדיון על יו"ש, אני מאמין שהנוכחות החיה של אדם ואומה כמביאה ביטחון. כך כתבתי כבר לפני כשנתיים, במאמר שלי על דופן צפונית פרוצה, ע"ש. במוסגר אולי שווה להזכיר כאן תיאוריה חצי רביעית, שטוענת שמה שהשתנה ביו"ש הוא פשוט שינוי זוחל דמוגרפי: הציבור היהודי ממשיך ללדת והרבה, והציבור הערבי הולך ומזדקן, כשצעירים מעדיפים להגר. אם להשתמש בניסוח של פוסטים מהעבר: תאבת החיים היהודית מנצחת את הצומוד הערבי. גם התיאוריה הזו בסוף טוענת שעצם הנוכחות משנה את המרחב. 3. אני גם מאמין שכמדיניות, המדינה יכולה להחזיק את המונופול על האלימות ובזה למנוע הן את אלימות האויב והן את פירוק המסגרת שלנו כמדינה. וורסיה של מה שנקרא פעם ממלכתיות. כ"א. ואם אני צודק, בעצם אין דילמה: הנוכחות היהודית חיונית ומבורכת; אלימות מבוזרת פסולה. את המלחמה שלנו נִלָּחֵם כעם ולא כיחידים. בלי לחשוב שאזרחי האויב אינם אויב ובלי לוותר על כך שהם עדיין אזרחים. כ"ב. ודווקא לכן, מדבר אחד אני חושש, באמת: לגלות שרק אלימות מבוזרת, אזרחית, היא זו שהפכה את יו"ש למקום בטוח ליהודים. כי במקרה כזה (שוב, לא סביר בעיני, אבל החשש מנקר) תהיה דילמה מוסרית אמיתית. התנגשות אמיתית בין שני ערכים. מגונה בעיני מי שלא מבין לכל הפחות שזו דילמה מוסרית, ועוד יותר מי שחושב שאין כאן דילמה פשוט כי ברור לו שזה לגיטימי להפקיר יהודים. ---- (כאמור - ולמרות שבעצמי נכשלתי בזה מעט בפוסט - אני לא רואה טעם כאן לדון על הבוגימון של אסמול. השמאל, לצערי אולי, לא רלוונטי והגיע הזמן שהימין יפנים זאת ויתבגר. אין שמאל, תניחו שמחר המחנה הזה מצטמק סופית, יופי? מה אנחנו - ימין לאומי, דתי, פרגמטי או ליברלי - עושים עם הדיון הזה?)

@b_yedid ברור שגילו, לכן כמעט לכל אורך המלחמה הכניסה של גשר מודעי סגורה, או סגורה לחצי יום. אני מניחה שפלח השוק של "אנשים עם ניסיון צבאי שרוצים לעבוד בתפקיד אבטחה ולא הולכים למילואים" הוא צר למדי

@LeoraLev ואת זה לא גילו לפני שנתיים וחצי?

אני שם פעמיים בשבוע כולל יום אחרי ה"פצצונת". החלק הסגור - כמו בעבר, סגרו כי הרבה מאבטחים מגויסים. לפעמים פותחים בשעות העומס בצהריים. תורי ענק = המוני אנשים שלא נמנעים מלהגיע לאזור ולהמשיך לעבוד, להתפרנס ולהניע את המשק למרות שהם צריכים לעבור דרך הירושימה, סליחה, סבידור מרכז

@b_yedid אולי, אבל יש חפיפה בין אנשים שיכולים להיות מאבטחים ברכבת לבין מילואימניקים

@LeoraLev הרבה מאבטחים מגוייסים=הרכבת לא מגייסת מספיק מאבטחים