@Dcatlady1 קשקוש!! יומיים אחרי שיודיעו שהמלחמה הסתיימה , אנשים כבר יחזרו לשיגרה . אני רק לא מקנא בכמות הרכבים, הפקקים, התורים האינסופיים, נתב״ג העמוס לעייפה וכל אתרי הבילוי. אלוהים שישמור
תוהה ברצינות מה נעשה ב"יום שאחרי" בלי האדרנלין של המלחמה. מה יקרה לגוף שלנו, כמה זמן יקח לו לחזור לעצמו, והנפש,מה יהיה איתה? הרי תהיה נפילה גדולה של אדרנלין וקורטיזול ובטח עוד כמה כאלה. האם נידרדר כולנו למחלות פיזיות ונפשיות שכרגע הגוף שלנו לא מאפשר לנו לחוות?
עוד מישהו ממעגל החברים בן 35 הלך לישון ולא קם. שבוע שעבר עוד חבר של חברים שהתמוטט שבועיים לפני החתונה לוחם מילואים בן 34, דום - מת אחרי שבועיים. קורא פה על אח גדול שהלך לישון ולא קם בגיל 40. מלחמה, בריחה, סגרים. יש קשר, תשמרו על עצמכם.
סושי זה חרא וזה לא טעים לאף אחד, אבל אנשים רוצים לצאת אניני טעם ולא להודות שזה לא ישווה לעולם לערימת שומנים ומלחים שמטגנים בבורגראנץ.
אני מוכנה למות על הגבעה הזאת
@Eldude86@ItaiCellier אתה קצת מגזים! שהילד שלך יהיה בן 16 , 24, או 32
מי יזכור את 2026 ואת המלחמה הזו. גם אחרי הקורונה חשבו שהעולם הולך להשתנות בכל מיני מובנים, ובתכלס, העולם והאנשים לא השתנו במאום . בהצלחה
טוב תראו, בשלב הזה אני לא מתכוון להתנצל על התחושות שלי. התחלתי לנסח את הטקסט הזה אלף פעם. כתבתי, מחקתי, כתבתי, דמיינתי את כל התגובות הבלתי נסבלות, מחקתי. אבל תמיד השתמשתי בפלטפורמה הזו כדי לשתף, גם בתקופות הכי אפלות שלי, אז עכשיו כשאין סטנדאפ ואין איפה לפרוק, זה מה יש. ולא יהיו פה פאנצ'ים. אני מתנצל מראש, אבל זו המציאות ואני לא מתכוון לייפות אותה.
בשורה התחתונה: להיות הורה במדינה הזאת החל מ-2020 (לא יודע מה היה לפני. נולדו לי ילדים ב-2018 ו-2019). זה חרא גדול ובחלקים נכבדים מהזמן מוציא ממני את הגרסה הכי גרועה של עצמי. וזה קשה במיוחד לאנשים שמתמודדים עם קשיים בלי קשר.
אני יודע שאני לא מחדש פה, ושכתבו את זה לפניי, ושיש אנשים במצב גרוע יותר שרצחו להם את כל המשפחה או כאלה שטיל מחק להם את הבית. ואולי אם יפול לי טיל על הבית אני אסתכל על המציאות בצורה אחרת ו"אגיד תודה על כל רגע", אבל כרגע הבית שלי נקי מטילים ואני נשאר רק עם התחושות שמלוות אותי כבר כמה שנים. והתחושות, כאמור, לא טובות.
ותחסכו ממני את הטיעון המטופש של "הבאת ילדים לעולם אז תתמודד". כי אני מתמודד. פשוט הכוחות שלי אזלו. כי לנסות להתפרנס במקביל לגידול ילדים 24/7 בבית, זה די בלתי אפשרי. ואני אפילו לא מדבר על הכוחות שנדרשים ממך כאמן שהרבה מההצלחה שלו תלויה במומנטום ובהתמדה ובעקביות ובהמשכיות. הרי זה לא שהמלחמה נגמרת ועולם התרבות שב לקדמותו. ממש לא. הכוחות שנדרשים לחזור שוב ללופ הם עצומים ואחרי כל קטיעה כזו נדרשים כמה חודשים, במקרה הטוב, כדי שהמומנטום יחזור. אם בכלל.
ואין פה שום קשר לדעתי הפוליטית או לדעתי על המלחמה או האורך שלה. אין לי מושג אם היא מוצדקת ואין לי מושג כמה זמן היא אמורה להמשך ואין לי מושג בכלום כי אין לי מספיק נתונים כדי להכריע. וכנראה שגם לכם לא. למרות שחלקכם מתנהגים כאילו כן. זו המציאות שנכפתה עליי כאזרח המדינה.
אז אין לי מושג אם אני אבא מספיק טוב כרגע. כנראה שלא. אני חסר סבלנות ועצבני וכל תקופה כזו עם הילדים בבית רק מקצינה את זה עוד קצת ועוד קצת. וכרגע אני לא תמיד מונע מ"טובת הילדים". כרגע כל מה שמנחה אותי זה רק למזער נזקים ולצמצם כאב. בכל מחיר. אני אמנע מכל דבר פיצפון שעשוי להקשות עליי אפילו טיפה יותר ממה שכבר קשה. לא אכפת לי אם הם יחוו פחות חוויות, או יפגשו פחות אנשים או ישמעו "לא" בתדירות הרבה יותר גבוהה ממה שמשרד הבריאות ממליץ. אני כבר לא בנקודה שבה אני פועל על פי אידיאליים. כל מה שמנחה אותי זה לשרוד עוד יום. תודה שקראתם
@ZzAOAxOCDg5QWbw@yaelavnery נו באמת!!!את באמת מכירה אנשים עם כסף שרצים כבר חודש ממקלט למקלט 8 פעמים ביום, מתוכם 2-3 פעמים בלילה בשעות 2 לפנות בוקר ו 5 לפנות בוקר?? לצערי, אני בלי ממד אבל עובדים סביבי אנשים שלא צריך לרחם עליהם מבחינה כלכלית, וכמובן כולם גרים בדירה עם ממד ולא רצים כמו לוזר כמוני למקלט ברחוב
אני ישנה כבר חודש במקלט ציבורי עם בתי בת ה10.5. היא מאוד נהנית מהחוויה ומהקמפינג עם האוהל שהקמנו שם.
לי מאוד מאוד מאוד קשה. זו האמת. אני כל כך מתגעגעת למיטה שלי.
הלילה בתי ישנה אצל חברה שלה בדירה עם ממ״ד ואני אישן בבית במיטה שלי !
אם יהיו התראות ארוץ למקלט אבל הלילה אני פאקינג אישן במיטה שלי. יסססס !!
חבורת עבריינים קיצונית והזויה ניסתה הערב לפרוץ לביתי בחסות האזעקות.
היו להם שמונה דקות להתפנות למקלט הסמוך ולהתמגן, אך בכל זאת בחרו להישאר במקום ולפעול בפרובוקציה ובאלימות כשבמהלך האזעקה ניסו לפרוץ לביתי.
מדובר בחציית קו אדום חמורה.
האחריות לטרפת הזאת היא של הפרקליטות שכבר שלוש שנים מאפשרת את האלימות כנגד משפחות השרים בכניסה לדלת ביתם, ללא כל מענה. זה ייגמר באסון.
מצד אחד, כצפוי, היו פיצוצים משפחתיים בליל הסדר כי מלא ילדים קטנים בערך באותם גילאים אחרי חודש בבית פלוס מבוגרים שהיו צריכים לעבוד ולהכיל אותם במקביל, מצד שני אף אחד יותר לא יתווכח איתי כשאני אסרב להגיע למפגשים משפחתיים בעשור הקרוב, אז מבחינתי ניצחתי והיה שווה את זה