Guy Mayraz

@INArteCarloDoss People always fighting the last war

Major inflation runs don’t start with real rates this high, FCI tightening suddenly, no excess savings, real demand shocks, weakening labor markets… the 22 macro landscape was diametrically different. Negative reals, nominals miles below neutral, helico money, UR dropping… 3/3

Market related: sharing this here as I read total confusion about the war implications. There is a narrative out there that we are about to see a 2nd inflation wave surge just like 22 on the back of Brent crude implosion and frankly low odds of normalisation going forward. 1/3

@AimenDean These people would also blame the Allies fighting the Nazis for the growth of Nazi Germany, and then tell you that there is no way to defeat Nazism militarily.

The flaw in that argument is simple: the problem already exists. An entire generation of terrorists has already been created, armed, and trained by the ayatollahs and the IRGC. Hezbollah, the Houthis, Iraqi militias, Hamas .. this infrastructure wasn’t born out of a major war. It was built deliberately, over decades, in relative calm. Hundreds of thousands of fighters - over 700,000 by some estimates - didn’t just appear overnight. They were cultivated. So the idea that confronting the problem now will somehow “create more of it” misses the point entirely. That’s like arguing you shouldn’t deal with a rat infestation because it might lead to more rats. The infestation is already there.

@avner_vilan نوروز پیروز

לכל חבריי הפרסים, נורוז מובארק! לשנה הבאה בטהראן

@cremieuxrecueil Congrats!!!

Today is the three-year anniversary of this account! My thanks go out to all 301,000 of you who've decided to follow me in that time! I appreciate it and I look forward to another good year!

@is_OwenLewis Worth adding here that there are plenty of misguided environmentalists, who oppose industrial agriculture, and want to go back to the more “natural” inefficient agriculture, that predated Borlaug’s inventions.

7/14: Even better environmentally: Higher yields spared enormous amounts of land. Without Borlaug's innovations, we'd have needed billions more hectares to match production—land that stayed wild instead. Global agricultural land peaked around the early 2000s; we're now using roughly the same (or slightly less) to grow far more food. Peak farmland is here, and the trend is downward, restoring habitats while feeding more people.

🧵 1/14: Just days after Paul Ehrlich (the man whose 1968 book “The Population Bomb” predicted billions would starve) passed away, it’s the perfect moment to celebrate the scientist who proved Ehrlich and other doomsayers spectacularly wrong. Meet Norman Borlaug, the Iowa farm boy who launched the Green Revolution and quite literally saved a billion lives. This is the ultimate story of human ingenuity triumphing over scarcity.

@tszzl Why should the robots be humanoid?

this was always true i suppose ie there would be no Neil Armstrong moment without the symphony of wonderful machines that brought him there. he is an instrument of a grand plan. but the image of many humanoid robots on mars is particularly offensive to the idea of human will

the romantic human aspect of space colonization-placing our flags on other worlds-is redundant with robots and Von Neumann replicators unfortunately. the mars colony will be robots. ppl can join, but as consumers of an experience rather than critical parts of novel adventures

@cremieuxrecueil Perhaps the shift away from meritocratic admission (designed to limit the percentage of Asians) is also hurting Jews.

Neat! Using the data from the Columbia hack, Zagrebbi worked out that the decline of the Jewish share of the student body was (1) substantial and (2) ~49% faster than the decline of the White share between 2004 and 2024:

@ianbremmer Joe Kent, antisemite conspiracy theorist, comes out as believing an antisemite conspiracy theory., like him mentor, Tucker Carlson

joe kent, director of national counterterrorism center (and strong maga supporter), resigns over iran war.

@JYuter Zionism saved hundreds of thousands of Jews from the Holocaust, and would have saved millions more if the state of Israel had existed earlier. It also saved Mizrahi Jews, Ethiopian Jews, and others. Do Anti-Zionists don’t understand this, or do they wish those Jews weren’t saved?

I wonder if any of those making this sort of argument, and I've seen several, would apply the same logic to backlash to other movements.

What's interesting about this take is that there's a reasonable argument that antisemitism is politically responsible *for* Zionism.

@moseshessstan @DKThomp @davidshor How so? All ages are exposed to social media. Young people are more receptive to antisemitic social media, but it’s not like these messages selectively target young people.

@GuyMayraz @DKThomp @davidshor Mabey but really social media

Explicit antisemitic attitudes are now much more common among young voters - 18 year old registered voters are now ~5x more likely to say that they have an unfavorable view of the Jewish people than 65 year olds.

@davidshor @maiamindel Jews were deliberately brought into Eastern Europe to develop commerce there. And at the same time, they were driven out of Western and Central Europe, because the Christians there no longer needed them and didn’t want to compete with them.

@maiamindel I don’t know about the interwar era, but this breakdown of 1897 Congress Poland census data really paints a different picture Polish Jews, even rural ones, had substantially more economically complex occupations than their neighbors. yannayspitzer.net/2012/09/30/jew…

Something like 90% of all Polish Jews died in the Holocaust. Most of them were extremely poor and lived in tiny villages. If we want to fight antisemitism we have to be accurate instead of just confirming its ugly stereotypes about Jewish wealth

@yaakovkatz The uranium enriched to 60% is still there, and Iran is now sure to try to make it into a bomb. We don’t know yet how things would end, but this uranium is the most strategically important thing. As in x10000000 more important than anything else.

Between the sirens and missile fire still hitting Israel and across the Gulf, it is hard to step back and see the bigger picture. But from a purely military perspective, the campaign against Iran is one of the most successful operations Israel has waged since its founding nearly 80 years ago. Iran is a country 2,000 kilometers away and two weeks into this, the IAF continues to retain air supremacy, with and fly over Tehran the same way it flies over Tel Aviv. The regime’s top military leadership has been dismantled. Key parts of Iran’s defense-industrial base are being systematically destroyed - not just ballistic missiles and launchers, but the entire production chain behind them. Factories that produce centrifuges for uranium enrichment have been hit. Facilities connected to weapons testing have been struck. Secretive sites tied to the nuclear program have been targeted. And in the new phase of the war that began a few days ago, Israel - together with the US - is striking the regime’s repression apparatus: the tools used by the Basij and the IRGC to brutally crush protesters who took to the streets earlier this year. The idea is simple: make it harder for the regime to suppress its own people if they rise again. Which is why this war cannot be judged only by the narrow question of regime change, or whether Iran will eventually rebuild its missile program. Of course Iran will try to rebuild and of course it will want to rebuild. But the more important reality is this: the greatest enemy Israel has faced over the last half-century has suffered its most severe strategic defeat. Iran is dramatically weaker today than it was just weeks ago. In the IDF, the assessment is that it will take years to rebuild key components of its military and nuclear infrastructure. Its ability to threaten Israel and project power across the region has been significantly diminished. And the deterrence of Israel and the United States has been re-established in a way that, just weeks ago, seemed almost unimaginable.

@HusseinAboubak This isn’t a helmet. It’s an ultra-orthodox Jewish hat.

In this example of Palestinian kitsch, the same compositional structure operates six centuries apart and across a civilizational boundary, with no conscious transmission required, because the post-Christian grammar has become the invisible syntax of Muslim political, moral, and religious imagination. The heroic figure occupies the dominant vertical axis, elevated above the defeated enemy, weapon raised at the moment of climactic violence. The enemy is beneath, prostrate, the Star of David on the helmet performing precisely the function the dragon’s scales perform in Raphael: cosmic marking, the sign that this is not merely a military enemy but an ontological one, the embodiment of evil whose destruction is liberation. The sacred site anchors the background in both: in Raphael, the distant chapel; in the poster, the Dome of the Rock, the holy geography that authorizes the violence by placing it within a redemptive narrative larger than the combatants. What the Palestinian image cannot know about itself, what makes it kitsch rather than mere propaganda in the older, more honest sense, is that it is a post-Christian image; Christian in structure, revolutionary and atheistic in its content. A post-Christian image in Arabic, in front of an Islamic holy site, convinced that it is expressing Islamic resistance. There is a further transformation, beyond the translation from a Christian to a Muslim context, that is equally significant and that also sharply marks the boundary between Raphael's non-kitsch nature and the murderously kitsch nature of the modern poster. In Raphael, Saint George is an allegory, and the dragon is interior; the cosmic enemy is a figure for the struggle within the soul, the spiritual combat that Christian tradition, from the desert fathers through the medieval mystics and Erasmus’s Christian Militant, always understood as the primary theater of war. The knight slaying the dragon is the Christian slaying the sin within himself. This is why the composition is still, ceremonial, almost contemplative: the violence is spiritual discipline rendered as a symbolic image. The post-Christian condition performs a catastrophic externalization of this interior drama. When the theological ground collapses, and the interior combat loses its object, the dragon gets projected outward onto an actual human group, the cosmic enemy becomes a political enemy, and spiritual warfare becomes revolutionary violence. The Palestinian poster, thus, is not merely Christian iconography applied to Jews. It is post-Christian in the sense of its destruction of man’s spiritual and internal life, when his interiority is evacuated, and the drama is relocated from the soul to the street. link to full essay below

@jjcoolau @zoecabina Also, you have to admire that they make it plain that people who wish death to Israel also wish curse upon the Jews. They are not ones to hide behind “we are only anti-Zionist”

@zoecabina The words won’t be any better: "God is great, Death to America, Death to Israel, Curse on the Jews, Victory to Islam". At least you know what they believe.

The Houthis have a shit flag. They need to get creative and open a Canva account

@KelseyTuoc Islamic State now functions as a brand or identity, rather than as an organisation that plans and organises terrorist attacks. It’s the cool identity for wannabe jihadist martyrs. They won the branding war over Al Qaeda.

ISIS was basically defeated years ago so it's kind of striking to have multiple apparently ISIS related terrorist attacks in the space of a couple of days:

@lironve @avner_vilan גם אם הושמדו כל הצנטריפוגות, הם מייצרים צנטריפוגות בעצמם כבר כמה שנים. לייצר מספיק צנטריפוגות כדי להעשיר כמה מאות קילו מ 60% ל 90% לא יקח הרבה זמן. כנגד זה, עד יוני לא נראה שהם ניסו לעשות את הצעדים האחרונים לפצצה. מאז יוני, ובטח עכשיו, סביר שכן.

@avner_vilan אבל ניתן להעשיר אותו לרמה צבאית בקלות יחסית עם מספר קטן של צנטריפוגות שהוסתרו. לכן להבנתי אתה קורא להוצאת החומר המועשר מאיראן. לתפיסתי, שתי המלחמות האיראניות נולדו בעיקר משילוב של צרכים פוליטיים פנימיים והזדמנות טקטית שנוצרה.

טוב, אז אחרי שכולכם נהייתם מומחים לאיראן ולפיזיקה גרעינית (תקציר הפרקים הקודמים בתגובה הראשונה), הגיע הזמן לנסות לחבר את הכל. לאן המלחמה הזאת הולכת? מתי היא יכולה להיגמר? ואיך בכלל נראה ניצחון? פוסט חופר אחרון לבינתיים, מתחילים. נתחיל מהבסיס: יש למלחמה הזו שתי מטרות אמיתיות: שינוי משטר ומניעת גרעין. שאר המטרות משניות: פגיעה בטילים שהם ישקמו, חיסול חיל הים (לא ברור מאיפה זה נכנס פתאום), איתות לסין, תרגול של הפעלת כוח משולב בקנה מידה גדול. כולן חשובות. אבל קשה להסביר לאמא של ג'ו מאוקלהומה, או לאמא של עידן מקריית אונו, שבשביל זה יוצאים למלחמה. שינוי משטר אני הראשון שהייתי רוצה לראות משטר אחר בטהרן. גם הנהגה אחרת תחת הרפובליקה האיסלאמית שמחשבת מסלול מחדש אני קונה. אבל כאן צריך להתחיל מהאמת הפחות נעימה: בינתיים המשטר האיראני לא מראה סימני שבירה. כן, היו 48 שעות ראשונות של כאוס. גם אני נפלתי בזה והייתי אופטימי. אבל מהר מאוד הם חזרו לתפקד. המשטר הזה מתמחה כבר עשרות שנים בדבר אחד: דיכוי האזרחים שלו. כי התכלית העליונה שלו תמיד הייתה שימור המשטר מעל לכל דבר אחר. אנחנו לא יודעים מה עומק התמיכה הציבורית במשטר, אין סקרים אמינים. אבל ברור שיש לו עשרות אחוזי תמיכה, כלומר מיליוני אנשים. ואת המיליונים האלה עכשיו איחדנו סביב המשטר. זה רחוק מלהיות גמור. גם בשאלת ההנהגה צריך להיזהר ממשאלות לב. מינימי חמינאי שמרן, ואולי אפילו קיצוני יותר מאביו. אולי גם מוכשר יותר. מי יודע. אנחנו כבר למודי ניסיון בדברים האלה. חיסלנו את עבאס מוסאווי וקיבלנו את נסראללה. חיסלנו את השיח יאסין, ובסוף קיבלנו את סינוואר. כולנו זוכרים איך זה נגמר. גרעין על הגרעין כבר כתבתי בעבר. כמו קאטו הזקן, אתם מכירים את המנטרה שלי, החומר צריך להיות מחוץ לאיראן. בהסכם או בכוח. אבל אם אתמול, לפי מנכ"ל סבא"א, התברר שהחומר כנראה לא נמצא רק במקום אחד, אז להוציא אותו בכוח הופך להיות הרבה יותר מסובך, אולי אפילו בלתי אפשרי. ואם יש לקח אחד שהאיראנים יוצאים ממנו מהמלחמה הזו, זה שנשק גרעיני הוא תעודת הביטוח האולטימטיבית. שני השעונים של המלחמה המלחמה הזו לא יכולה להימשך לנצח. יש לה שני שעונים: שעון הכלכלה ושעון החימושים. כל המזרח התיכון מושבת כבר שבועיים. הנפט לא עובר במצרי הורמוז. מחירי הדלק מאמירים. אנחנו לא יודעים באמת כמה מיירטים יש, כמה חימוש מדויק, והאם יש לנו מספיק שלייקעס. האם באמת נוכל להוריד אותם למצב שיש "טפטוף סביר"? יש בכלל כזה דבר? ואנחנו זוכרים שזה לא רק איראן, יש גם את חיזבאללה והחות'ים וכמה מיליציות שיעיות בעיראק, כן? ככל שעובר הזמן, התפוקה השולית של התקיפות יורדת. תמיד אפשר לייצר עוד מטרות. השאלה היא לא אם אפשר להפציץ, אלא מה הערך של מה שמפציצים. לא נוכל לחסל את כל המשגרים מהאוויר. נראה שאנחנו קונים זמן, אולי למבצע גניבת החומר (הלוואי), או לתקווה שהמשטר ייחלש וייפול. אבל אין לנו קרדיט אינסופי. והג'ינג'י בוושינגטון מבין את זה, ומתישהו הוא פשוט ימשוך את הפלאג ויכריז שניצחנו. וכאן בדיוק הבעיה: אם המבצע הזה נגמר בלי שינוי משטר, וכשהחומר עדיין בתוך איראן, אז הסיבוב הבא הוא כנראה רק עניין של זמן. ופה צריך לומר משהו לא נעים במיוחד: מלחמת "עם כלביא" הייתה מלחמת אין ברירה. האיראנים היו קרובים באופן מסוכן לנשק גרעיני והיינו חייבים לעצור את הצנטריפוגות מלהסתובב בנתנז ובפורדו. הפעולה עכשיו לא הייתה כזו. לא היה כאן איום קיומי מיידי שחייב פעולה באותו רגע בדיוק. הייתה כאן בחירה ללכת עכשיו על מהלך יזום, מסוכן, בתקווה לשנות את המשוואה. יכול להיות שזה יצליח. אבל חשוב לקרוא לדברים בשם. אז מה כן השתנה? זה לא אומר שלא היו הישגים. המשטר האיראני חלש יותר משהיה קודם, וזה טוב. הפנים האמיתיות של איראן, מדינה שמוכנה לירות על שכנותיה, נחשפו עוד יותר, וזה גם טוב. הבעיות הכלכליות של המשטר לא נעלמו. להפך, הן רק יחריפו. אבל צריך גם להיזהר מאשליות. אי אפשר לצפות מתי המשטר הזה ייפול, וגם לא בטוח שהוא יישאר מבודד לאורך זמן. מדינות לא באמת נוטרות טינה אם האינטרס משתנה. קטאר הייתה מוקצית לפני רגע, ופתאום היא שוב החברה הכי טובה של חצי עולם. גם איראן, אם וכאשר יהיה נוח, תחזור להיות בעיני רבים "שחקן שאפשר לעבוד איתו". היא תדע לשקם לא מעט ממה שנהרס. ומה זה אומר עלינו אם אנחנו מבינים שהמלחמה הבאה היא רק עניין של זמן, ושלא מדובר בטיפול באיום קיומי מיידי אלא ב"רפואה מונעת" מול איום שעדיין לא בשיאו, אז צריך רמה אחרת לגמרי של אמון בין המדינה לאזרחים שלה. כי רפואה מונעת בביטחון מתחרה במשאבים עם כל דבר אחר: בריאות חינוך תחבורה כלכלה תשתיות הם לא פחות "החיים עצמם". "שקט יורים" לא תופס במלחמות ברירה. אי אפשר לבקש מהציבור לשבת שוב ושוב בממ"ד בלי לבנות מולו חוזה אחר. היחסים עם ארה"ב והסיפור הזה לא נגמר רק בטהראן. הוא עובר גם בוושינגטון. שיתוף הפעולה שראינו עכשיו עם ארה"ב היה פנטסטי. נכס אסטרטגי יוצא דופן. אבל הוא לא מובטח לנצח. התמיכה בישראל בארה"ב נשחקת, במיוחד אצל צעירים. ראינו את סקר גאלופ האחרון. הרשתות החברתיות מופקרות לאלגוריתמים סיניים ולכסף קטארי, ואנחנו לא שם. כישלון במלחמה רק יאיץ את התהליך הזה. ובמערכת פוליטית אמריקאית, שלוש שנים עוברות מהר. נשיא אחר, קונגרס אחר, אווירה ציבורית אחרת, והמרחב שבו אנחנו פועלים נראה אחרת לגמרי. אם בונים אסטרטגיה ארוכת טווח על הנחה שהגיבוי הזה תמיד יהיה שם, זו הנחה מאוד מסוכנת. גם פה אין לנו תוכנית ב' פרט ל in trump we trust. והשורה התחתונה אנחנו דוחפים את איראן לקראת נשק גרעיני. אנחנו מפקירים את התמיכה האמריקנית העתידית, בטח אם הסיפור יסתבך. בשם ה"שקט יורים" מחרבים את הסולידריות הפנימית. אז כן, אולי המשטר באיראן יקרוס ונרכב כולנו לעבר השקיעה. אולי בעוד שנה או שנתיים יתברר שזה היה רגע המפנה. אבל גם אם זה יקרה, זה עדיין לא אומר שההימור היה נכון. מהמר שנכנס לקזינו ושם את כל הכסף שלו על אדום ברולטה הוא לא גאון אם יצא אדום. הוא פשוט מהמר שהיה לו מזל. מדינות לא אמורות להתנהל על מזל. אני ממש מקווה שיוציאו משם את החומר. שאלות, הערות - כרגיל בתגובות.

@avner_vilan למה עם כלביא היתה מלחמת אין ברירה? אם כבר היה לאיראנים מספיק אורניום מועשר ל 60% בשביל 10-11 פצצות, מה זה באמת משנה אם היו מעשירים עוד? הרי לא חיסלנו את המצבור הזה, ורק דחפנו אותם לנסות להפוך אותו לפצצה.

@zoecabina @DrewPavlou “Sydney” “Writers” “Festival”

First page of the 2026 Sydney Writers Festival Program What a surprise

@Maarblek @hpmcd1 And fwiw, the problem in Iraq was the occupation. The invasion itself was a stunning success.

Yes, Bush rallied ~bipartisan~ support and had a vast majority of the population behind his invasion but absolutely none of that mattered because he fucked it up The explanation is that public opinion is created and not measured

@foster_type @hpmcd1 In the real world, the US ability to defend Taiwan is greatly enhanced by the battle experience that the US military is obtaining now. The Chinese army has not seen battle for decades.

Nothing to be done. Those munitions are irreplaceable. The ancient Sumerian runes on which they were based were lost forever when the subterranean temple where they were found collapsed due to booby traps.