Or Carmi • אור כרמי@orcarmi
שלום מר ליבסקינד,
יכולתי ללגלג – שוב – על האובססיה שלך עם "התקשורת", או על זה שהצלחת לדחוף את ההתנתקות גם לטור הזה.
במקום זאת, נסתפק בשלוש הערות:
א. אחרי טבח ה-7.10, הצד "שלי" זנח מיד את כל המחלוקות, המחאה פסקה בין לילה, נבחרי הציבור שלנו נכנסו לממשלה ללא תנאי, וכולנו התגייסנו לטובת המאמץ הלאומי. אף על פי שבראשות הממשלה עמד גם אז, וגם היום, אדם שלשיטתנו הוא נוכל חסר מעצורים, ששואף להיות רודן – סתמנו את האף ואת הפה. "יחד ננצח", זוכר?
החלק של המחנה "שלך", כמו *שאתה בעצמך* כתבת, היה ההבנה שכאשר המצב מתייצב – הולכים לבחירות. *אתה בעצמך* היית חלק ממפעל ההונאה שגרם לנו להאמין שאתם ממש מבינים את זה. שאחרי המחדל הכי גדול בתולדות האומה, שהתרחש במשמרת של נתניהו, סמוטריץ' ולוין – הם חייבים, פשוט חייבים, לקבל מחדש את אמון הבוחר.
ואז, זה לא קרה. אתה ושכמותך גלגלתם עיניים, ו-"הסברתם" לנו, ובעצם לעצמכם, למה בעצם – הממשלה הזו צריכה להמשיך לכהן. לכל אחד היה כמובן את התירוץ שלו (בג"ץ, היועמ"ש, מנסור עבאס, הלבנת מצפה שפשפאל ד' וכו') – אבל בשורה התחתונה, כאמור, זה פשוט לא קרה.
החוזה הזה, האמנה החברתית ביננו, שנכרתה שוב ב-7.10 – נופצה. אחרי האסון הכי גדול, אחרי הטבח הכי גדול בעם היהודי מאז השואה, אחרי המחדל היה גדול בתולדות כל ממשלות ישראל לדורותיהן – אתה ושכמותך ניפצתם את שאריות האמון שהיו למחנה "שלי" בכך שלמחנה "שלך" נותר איזה ערך שאנחנו שותפים לו.
זו לא הפעם הראשונה שאתה "מתפלא" איך אנחנו מעזים לא להתאחד מאחורי ההישגים הכבירים של נתניהו וגמדיו. וזו כנראה לא תהיה הפעם האחרונה שאני מזכיר לך שוב למה זה לא יקרה יותר לעולם.
ב. אתה לא יכול להשתומם כיצד אנשים מעזים להתלונן על כך שבמשך שלושה שבועות – או, לייתר דיוק, במשך שנתיים וחצי – הם רצים למקלטים, צריכים שוב לג'נגל מציאות שבה אין מערכות חינוך והמשק והשמיים סגורים – בזמן שאתה ושכמותך מתבכיינים כבר 21 שנים על כל מיני החלטות מעצר מימי אהרן ברק ומני מזוז.
ובעיקר, איך לעזאזל אתה יכול לבוא בטענות לאמא לילד או שניים, שבן זוגה גוייס שוב למילואים, שהעסק שלהם קורס – כאשר *אתה בעצמך* כותב רק לפני שבוע מאות מילים של נהי, בכי והתקרבנות בגלל מערכון שקצת העליב אותך, וששודר ב-"ארץ נהדרת"?
האזעקות, והטילים, והפיצוצים, ונטל המילואים, ויוקר המחייה – משפיעים על החיים של המון אנשים. הם ממש חווים את זה יום אחר יום. החלטה זניחה של בג"ץ – לא, וגם לא התוכנית של "זהו זה". אבל אתה אובססיבי לגבי שטויות, כותב עליהן בלי סוף, ו-"לא מבין" איך אפשר לבוא טענות לגבי העיקר.
ג. ואם נחזור למלחמה באיראן, אז אולי כדאי שתבין שמחוץ למגזר המשיחי – מלחמה אינה מטרה, אלא אמצעי.
גם אם נניח שכל מה שאתה אומר הוא נכון, ושההישגים הטקטיים של טייסי חיל האוויר הם פנומנליים – אם לא מתרגמים את ההצלחות הטקטיות להישגים מדיניים, זה כאילו לא עשינו כלום.
במקום להתענג על איך עוד פצצה חיסלה עוד פרסי – אולי תנסה להסביר לנו מה בעצם השתנה, למשל, בשבועיים האחרונים של המלחמה? מה המטרה שאנחנו רוצים להשיג, שבגללה צריך לתקוף עוד מבנה או עוד גנרל, וכמובן לרוץ גם הלילה למקלט הציבורי?
כי כולנו מאוחדים מאחורי צה"ל, אבל רק המחנה "שלך" מאוחד מאחורי הממשלה. אז כל הכבוד לנתניהו – באמת, בלי ציניות – על ההישג המדיני של רתימת טראמפ למהלך של פתיחה מלחמה נגד איראן. אבל, מה בעצם קרה מאז? איזה הישג מדיני המצביא המהולל הזה השיג, חוץ מאשר ללחוץ על הכפתור בבסיס פלמחים ולגרום למוטי קסטל להשפריץ?
נתניהו וסמוטריץ' אינם רמטכ"לים. הם מדינאים. כך שאם אתה רוצה לשכנע את כל "הבכיינים" התל אביבים, כדי שיתעלו לגודל השעה ויבינו למה נורא חשוב שהם ירוצו למקלטים כמה שצריך – האלילים ששלחת לממשלה אמורים להסביר להם את ה-"למה" הזה.
אבל נתניהו לא מדבר אל הנתינים שלו, והשופרות שלו – וביניהם אתה – מבלבלים לנו את המוח על חיל האוויר. במצב הדברים הזה, וגם תחת ההנחה שהיתה הצדקה מלאה למכת הפתיחה – לא ממש ברור למה כל זה נמשך, במקום למנף את ההישגים הטקטיים למהלך מדיני-אסטרטגי.
וכך, וזה כמובן קשור גם להערה הראשונה, חוסר האמון רק הולך וגדל.
שבת שלום.