Vic boaron

@Tal202020 כי את כבר יודעת מה טוב עבורך

באמת שלעשות את ההחלטה הנכונה ולהציב גבולות ולעמוד על שלך מרגיש פאקינג חרא

@DrJStrategy @Eran_Efrat

Food for thought. Trump, Hormuz and the End of the Free Ride For half a century, Western strategists have known that the Strait of Hormuz is the acute point where energy, sea power and political will intersect. That knowledge is not in dispute. What is new in this war with Iran is that the United States, under Donald Trump, has chosen not to rush to “solve” the problem. In Hegelian terms, he is refusing an easy synthesis in order to force the underlying contradiction to the surface. The old thesis was simple: the US guarantees open sea lanes in the Gulf, and everyone else structures their economies and politics around that free insurance. Europe and the UK embraced ambitious green policies, ran down hard‑power capabilities and lectured Washington on multilateral virtue, secure in the assumption that American carriers would always appear off Hormuz. The political class behaved as if the American security guarantee were a law of nature, not a contingent choice. Their conduct today is closer to Chamberlain than Churchill: temporising, issuing statements, hoping the storm will pass without a fundamental reordering of their responsibilities. Trump’s antithesis is to withhold the automatic guarantee at the moment of maximum stress. Militarily, the US can break Iran’s residual ability to contest the Strait; that is not the binding constraint. The point is to delay that act. By allowing a closure or semi‑closure to bite, Trump ensures that the immediate pain is concentrated in exactly the jurisdictions that have most conspicuously free‑ridden on US power: the EU and the UK. Their industries, consumers and energy‑transition assumptions are exposed. In that context, his reported blunt message to European and British leaders, you need the oil out of the Strait more than we do; why don’t you go and take it? Is not a throwaway line. It is the verbalisation of the antithesis. It openly reverses the traditional presumption that America will carry the burden while its allies emote from the sidelines. In this dialectic, the prize is not simply the reopening of a chokepoint. The prize is a reordered system in which the United States effectively arbitrages and controls the global flow of oil. A world in which US‑aligned production in the Americas plus a discretionary capability to secure,or not secure, Hormuz places Washington at the centre of the hydrocarbon chessboard. For that strategic end, a rapid restoration of the old status quo would be counterproductive. A quick, surgical “fix” of Hormuz would short‑circuit the dialectic. If Trump rapidly crushed Iran’s remaining coastal capabilities, swept the mines and escorted tankers back through the Strait, Europe and the UK would heave a sigh of relief and return to business as usual: underfunded militaries, maximalist green posturing and performative disdain for US power, all underwritten by that same power. The contradiction between their dependence and their posture would remain latent. By declining to supply the synthesis on demand, and by explicitly telling London and Brussels to “go and take it” themselves, Trump forces a reckoning. European and British leaders must confront the fact that their energy systems, their industrial bases and their geopolitical sermons all rest on an American hard‑power foundation they neither finance nor politically respect. The longer the contradiction is allowed to unfold, the stronger the eventual synthesis can be: a new order in which access to secure flows, Hormuz, Venezuela and beyond, is explicitly conditional on real contributions, not assumed as a right. In that sense, the delay in “taking” the Strait, and the challenge issued to US allies to do it themselves, is not indecision. It is the negative moment Hegel insisted was necessary for history to move. Only by withholding the old guarantee, and by saying so out loud to those who depended on it, can Trump hope to end the free ride.

@alonlif שטח ארה״ב

הירי ירד משמעותית. מדוע לא משחררים את נתב״ג? לפחות תחזירו למתווה הראשוני..

@AMIRD1978 @moshebs11 לא כועס :) נהנה לקרוא גם אם לא מסכים 🙏

@VicBoaron @moshebs11 אין מה לכעוס

מהלך סיום מלחמה פוטנציאלי: תקיפת כל תחנות הכוח באיראן, החשכת המדינה, ואז קריאה לעם האיראני לצאת ולהחליף את השלטון. אני מעריך שזה ייתכן, ואולי אפילו הלילה. ואם לא יצליח? ממשיכים.

@ShayaFeedman ???

אף אחד פה לא מודע לדרמה של סקידיל נכון?

@Eran_Efrat @Eyalo365 מרשים איך השתכנעת :)

@Eyalo365 תמונת נצחון. יש גם משמעויות צבאיות לשים צבא בתוך שטח איראן או רק באי מרוחק משם 25 ק״מ בלב ים. סיכונים אחרים אני מניח. כמו כן בהשתלטות על האי אפשר להשתלט על הסטוק הקיים (30 מיליון חביות)

אחרי שארה״ב תשתלט על חארג (אם ירצה השם) היא תגלה שלאיראן אין באמת תוכנית גיבוי, על אף שהייתה אחת, והסיפור למה התוכנית נכשלה, הוא טוב מכדי שאשאיר אותו רק לעצמי: בשנת 2021 חסן רוחאני חונך את פרויקט Jask- גיבוי לחארג בנמל Jask, שנמצא במפרץ עומאן, מיד אחרי הורמוז, שאליו יגיע צינור באורך 1000 ק״מ ישר משדות הנפט של Goreh, תחנה סמוכה לאזור ממנו מטעינים את חארג, יעקוף את הורמוז ויאפשר עוד טרמינל ייצוא בגודל של חארג. Jask אמנם לא נמצא בלב ים כמו חארג אבל יש בו תנאים מתאימים לאגירה והעמסת מיכליות גדולות. בהתחלה אמורים היו לעבור בו מיליון חביות ביום ובהמשך, הוא יוכל לאגור כמות זהה לחארג, ככה שאם משהו יקרה לחארג, Jask יגבה אותו. תוכנית פצצה. רק שהצינור בכלל לא היה מוכן ורוחאני ושר הנפט שלו דאז, Bijan Zanganeh, היו לחוצים לחנוך את הפרויקט על שמם לפני שרוחאני מסיים תפקיד ופשוט לחצו לפתוח את השיבר. טקס חניכה נעשה, השיבר נפתח, והצינור התפרק…(: וזאת הסיבה שעד היום אין לאיראנים תוכנית גיבוי לחארג…

@alonlif בתור אחד שטס אלעל זה תמיד המצב לפני החג בטיסות לארהב….תמונה לא מייצגת ומתריסה. יש על מה להתעצבן, לא על זה.

ומי שצריך לעשות עסקים בחו״ל, כאלה שיכניסו כסף למדינת ישראל, לא יכול לטוס. כל יום שיט חדש ובלתי נסבל

@TheBigShortIL תרשה לי לשאול. עיקר הרווחיות / הכנסות ככל הנראה נובע נובע מ PS שאפשר להחליף ב AI. מחסור בידע ב AI קיים כי זה עולם חדש שנפתח. השאלה כמה מההכנסות/רווח נובע משירותי כוח אדם תמיכה טכנית וכו לבנקים/ביטוח וכו שניתן להחליף בקלות עם AI…

סיכום שיחת הוועידה של מטריקס: בינה מלאכותית, מחסור בכוח אדם והצמיחה בזירה הביטחונית חברת מטריקס פרסמה הבוקר דו"חות, אבל הסיפור המעניין באמת נמצא בשיחת הוועידה המרתונית שערכה החברה ומשכה כמות גבוהה של משתתפים, בטח ביום שבו אין מסחר בבורסה. הנהלת החברה הקדישה את רוב שיחת הוועידה לניסיון להסביר למה מבחינתם ה-AI הוא הזדמנות גדולה ולא איום על חברות IT כמו מטריקס. החברה פתחה את שיחת הוועידה בדגש משמעותי על המחסור בכוח אדם, כאשר כיום חסרים לחברה כ-1,400 עובדים בתחומי פיתוח תוכנה, ענן, סייבר ומומחי AI. המסר המרכזי של ההנהלה היה כי הבינה המלאכותית אינה מהווה איום על מצבת כוח האדם, אלא להיפך - היא נתפסת ככלי להתייעלות ולהעלאת הפריון לעובד מבלי לצמצם את היקפי הפעילות. החברה הציגה תפיסה לפיה הטכנולוגיה החדשה תוביל ליצירת מקצועות חדשים ולגידול בכמות הפרויקטים, בדומה למגמות המוצגות על ידי חברות ייעוץ גלובליות מובילות, המעריכות כי הטכנולוגיה תרחיב את הפעילות העסקית ולא תצמצם אותה. בהמשך השיחה הוסבר מדוע ה-AI מהווה מנוע צמיחה אסטרטגי עבור חברות IT. לפי גישת החברה, כלי בינה מלאכותית אינם מחליפים מערכות ארגוניות ליבתיות, אלא מייצרים שכבת אתגרים חדשה הכוללת סיכוני סייבר, צורך בניהול נתונים מורכב ורגולציה. ארגונים נדרשים לגורם מקצועי שיטמיע, ינהל ויפקח על המערכות הללו, וזהו בדיוק המקום בו מטריקס מזהה את הערך המוסף שלה. החברה השוותה את המצב הנוכחי למהפכת הענן מהעבר, שגם לגביה עלו חששות דומים לפגיעה בשירותי ה-IT, בעוד שבפועל היא הובילה להרחבת השוק וליצירת עבודה רבה עבור חברות הטכנולוגיה. בגזרה הביטחונית, מטריקס דיווחה על צמיחה גבוהה ומתמשכת כאשר הפעילות במגזר זה כבר חצתה את רף המיליארד ש"ח. הנהלת החברה הדגישה את הביקוש החזק לפתרונות ומערכות ביטחוניות, כולל פעילותה של חברת בת של מג'יק בתחום מערכות השליטה והבקרה (שו"ב). החברה נשענת על היסטוריה ארוכה של שיתוף פעולה עמוק עם מערכת הביטחון והאקו-סיסטם הביטחוני, מה שמייצר בסיס אמון רחב ומנוע צמיחה יציב להמשך הדרך. יש לזכור כי המיזוג עם מג'יק מבסס את מעמדה של מטריקס כקבוצת IT עוצמתית, ולמרות התנודתיות האחרונה בשער המניה, החברה המאוחדת נותרה אחת מ-10 חברות שירותי ה-IT הנסחרות הגדולות בעולם. המעמד הזה מעניק לה יתרון תחרותי לגודל וגמישות פיננסית שמאפשרת לה להוביל פרויקטים אסטרטגיים רחבי היקף. נקודת מבט שלי: מטריקס מוכיחה פעם נוספת שהיא יודעת להתאים את עצמה לשינויים טכנולוגיים במקום להילחם בהם. למרות שהתמחור של המניה לפני גל הירידות האחרון היה גבוה מאוד ודי מוגזם, התיקון שראינו לאחרונה היה חריף מדי לטעמי ביחס לביצועי החברה ולפוטנציאל הגלום במגזר הביטחוני וב-AI. לדעתי, עברנו את נקודת שיווי המשקל שבה הסיכונים כבר מתומחרים בצורה הוגנת. השילוב בין יציבות למנועי צמיחה חדשים מחזיר את המניה לרדאר של משקיעי הטווח הארוך, תוך הבנה שהתנודתיות כאן תהיה גבוהה ממה שהורגלנו בעקבות התפתחויות נוספות שצפויות ללוות את הסקטור. אין באמור ייעוץ השקעות אישי אלא מידע כללי בלבד מכפיל רווח 📌 » viderfinance.co.il «

@alonlif שואלים על הרצוג במקום שאלות רלוונטיות

אני לא בטוח, אבל נדמה לי שלנתניהו אכפת רק מעצמו

@innerblock @Qa5679 ממש מלאך

@Qa5679 מה רע? החליט להשקיע קצת בשלב הסיד

מצבך שאינויידיה ירדה 20% מהשיא אבל מכרת להם מלאנקוס בעשירית מחיר

@barak1cohen נשלח אלייך בפקס…

אהלן, תגידו, לקנות מוצר ב 1000 שקלים, זה זול או יקר? הייתם רוכשים? אהה, כן, צריך לדעת מה המוצר בשביל להשיב על השאלה. כך עם ישראל האהוב והחכם שואל תמיד כאשר הוא רוכש משהו בקניון או באינטרנט. אבל במלחמה? חלילה. יש נטייה מוזרה כזאת אצל עמים, לפתח ביישנות בקשר לבדיקת המוצר. משלמים בלי לשאול - מה המוצר ותוך כמה זמן מקבלים אותו. אז אני שב ושואל, מה מטרות המלחמה ותוך כמה זמן מצפה הנהגת העם המופלאה להשיגן. ככל שהזמן נוקף, מבצבצת לה מטרה מאוד בעייתית, והיא קידום עניינו האישי של ראש המדינה. אדם שמוכר כנוכל גדול. אדם שלא הייתם רוכשים ממנו מסטיק. ממשלת ישראל היקרה מה המטרות ומתי הן יושגו. כי יכול להיות שגם מה שאתם תופסים כמחיר נמוך מאוד, כזה שכולל שיבוש טוטאלי של השגרה וקצת מחירים ברכוש ובנפש, לנו הוא לא משתלם. אולי זה מוצר שאנחנו לא רוצים כלל או שאנחנו רוצים, אך לא במחיר הזה. ובבקשה, המשתמש יוסי1234, תשאיר להנהגה להשיב לי. היא זאת שקיבלה את ההחלטה לצאת למלחמה, לא אתה. שבוע טוב 😘

@Eran_Efrat אני אפסיק לעקוב אחריך ;) תמשיך בבקשה

בשולי הדברים: אני אפסיק לצייץ בנושא. כתבו לי בדיאם שזה מלחיץ ולא סבבה- מקבל. אני אשאר עם ההימור המקורי שלי שתהיה תקיפה.

האינדיקציות לא טועות (:

@Eran_Efrat @hadash56616773 עדיין?

@hadash56616773 עוד קיימות. אבל הנחתי שכבר יצטרפו אחרות. בינתיים זה לא קורה.

לא יקרה כלום מעניין הסופ״ש, אז בואו ניתן קצת נאנו: אחת הבעיות הגדולות של רשתות המזון המהיר (מקדונלד׳ס/סטארבקס ובעצם כל מי שמגיש קפה Take away) הוא נושא הפלסטיק של הכלים החד פעמיים. בעיה אחת מאד כואבת בתוך הקטגוריה הזאת היא כוסות הנייר- כי בעוד שהכוס עושה את העבודה והיא עמידה לנוזלים, המכסה שלה, אם גם הוא עשוי מנייר- פשוט נוזל משפת הכוס אם תהפכו אותו. הסיבה טמונה בעובדה שמכסה קרטון פחות לוחץ על שפת כוס הקרטון ולכן ״משוחרר״ ולא אוטם את הכוס- כמו בסרטון הראשון פה. לכן הרבה פעמים אתם תראו ברשתות מזון המהיר שיש כוס מנייר, אבל המכסה עדיין מפלסטיק קשיח. בעזרת הנאנו פתרנו את זה, כפי שתוכלו לראות בסרטון השני. מה שעשינו הוא להקנות למכסה יכולות של פלסטיק ולכן גם אטימה של פלסטיק ועכשיו אפשר להשתמש בכוס ומכסה מנייר- בלי לחשוש מנזילות ובלי להשתמש בפלסטיק…

@Kaonashic2gf כן אמור לצאת השנה

@VicBoaron יהיה??

מיינד האנטר טופ טופ סדרות שראיתי אי פעם לא לבעלי לב חלש אבל ואו הכל שם מעולה 10 כוכבים

@gilileoB תסתכל על הציוצים של פלבר הוא מסביר שם…

לא מצליח להבין איך יש פער של 16 מנדטים שזזים מצד לצד בין ערוץ 14 לערוץ 12. למישהו יש הסבר מניח את הדעת?

@ben_sebbah תיכף תיכף? ;)

@yaniv29684828 אמיץ

חיזקתי $INTU, $ORCL, $NOW

@alonlif רק 500?

אני כמה חברים פתחנו פולי קטן משלנו. האם טראמפ תוקף עד יום ראשון או לא. 500 שח מכל אחד שיתרמו לארגון צדקה לבחירת המנצחים. ההימור שלי - לא תוקף. אבל אני במיעוט. אז תוקף או לא? (עד יום ראשון כולל)