Nadav Ravid

ככל שאני פוגש יותר ויותר אנשים מגיל 30 ומטה, אני מרגיש ממש רע בשבילם שתפסנו להם את כל השמות בג׳ימייל

כמה תובנות על הערכת המצב באיראן קרוב לחודש מראשית המערכה: א. איראן מעוניינת בהפסקת אש. עם זאת, מבחינתה יש תרחיש גרוע יותר מהפסקת אש והוא הפסקת אש זמנית. לאחר מלחמת 12 הימים ביוני הזהירו בכירים ופרשנים באיראן כי מדובר בהפסקת אש זמנית בלבד וכי ארה"ב ו/או ישראל ישובו לתקוף אותה בעתיד הקרוב. טהראן אינה מוכנה לסבבים בלתי פוסקים של מלחמה ולכן מתעקשת לסיים את המערכה הנוכחית עם ערבויות שלא תהיה תקיפה נוספת בעתיד. ב. כניעה לא הייתה בלקסיקון של הרפובליקה האסלאמית ואינה על הפרק גם חודש לאחר פרוץ המלחמה. גם ללא קשר להערכת המצב של ההנהגה האיראנית ביחס למצבה בשלב הנוכחי, היא אינה מוכנה להיכנע לדרישות האמריקאיות. הדבר קשור גם לזהותה של ההנהגה האיראנית הנוכחית, המורכבת ברובה מיוצאי משמרות המהפכה, שהחוויה המעצבת המרכזית שלהם היא מלחמת איראן-עיראק. המנהיגים האיראנים משתייכים לחוגים שלא רק ראו במלחמה ביטוי לטראומה לאומית, שעיצבה את תפיסתם האסטרטגית, אלא גם אימצו את הנרטיב הרוויזיוניסטי של "סכין בגב האומה", שלפיו ח'ומייני נאלץ "לשתות את כוס התרעלה" לאחר שנבגד והוטעה ע"י הפוליטיקאים בהובלת אכבר האשמי רפסנג'אני ומיר-חוסיין מוסוי, שאילצו אותו להסכים להפסקת האש עם עיראק. האם ההנהגה החדשה בטהראן תהיה בכל זאת מוכנה לפשרות מסוימות שנדחו על ידי איראן טרם המלחמה? ייתכן. האם היא תגיע בעתיד למסקנה שהיא אינה יכולה לשאת את מחיר המלחמה ותהיה מוכנה לפשרות מרחיקות לכת אף יותר? אולי. אבל כרגע זה ממש לא עומד על הפרק. ג. לכך צריך להוסיף את הערכת המצב הנוכחית בטהראן המבוססת על מספר הנחות: 1) הם מאמינים שלאחר המהלומה הראשונה שניחתה עליהם בימים הראשונים של המלחמה, הם הצליחו להסתגל למצב. 2) הם סבורים שאין כרגע שום איום משמעותי על יציבות המשטר. הפרסומים המתרבים בנוגע להערכות של גורמי המודיעין וההנהגות בוושינגטון ובירושלים כי המלחמה לא תצליח להביא להפלת המשטר באיראן, לצד ההתאמות של כוחות הביטחון לתקיפות על מפקדות ובסיסי הבסיג' וכוחות ביטחון הפנים, מחזקים הערכה זו בטהראן. 3) טהראן אימצה "תודעת הישג" (ואולי אף תודעת ניצחון) שבבסיסה הערכה שלא זו בלבד שהרפובליקה האסלאמית תצליח לשרוד את המלחמה אלא שיש באפשרותה לנצל את היכולות הא-סימטריות שבהן היא עושה שימוש, ובראשן הסגירה (החלקית) של מיצרי הורמוז והתקיפות על תשתיות חיוניות במדינות המפרץ, כקלף אסטרטגי שיכול לשמש אותה לא רק כדי לחזור לסטטוס-קוו שהיה טרם המלחמה, אלא כדי לכונן ארכיטקטורה אזורית חדשה על בסיס הכרה בריבונות איראן במיצרים ואולי אף נסיגה של הכוחות האמריקאים מהאזור, תוך התחשבות במעמדה האזורי וביכולת ההיזק שלה לכלכלה העולמית. 4) להערכת טהראן, שתי מדרגות ההסלמה האפשריות עבור ארה"ב הן: פגיעה בתשתיות אנרגיה וחשמל באיראן ומהלך קרקעי להשתלטות על המיצרים או על אחד האיים (ח'ארכ או אבו-מוסא). היא אינה מתעלמת מהאפשרות הזו אך סבורה שהמענה האיראני באמצעות הסלמה מצדה יכול, לכל הפחות, לשבש את התוכניות האמריקאיות. במקרה של פגיעה בתשתיות איראניות, יש ביכולתה של איראן להגיב באופן שיפגע קשות בתשתיות חיוניות באזור. במקרה של מהלך קרקעי (גם אם יהיה מוצלח), ספק אם הוא יוכל לאפשר פתיחה מיידית של המיצרים. השתלטות על האי ח'ארכ תחשוף את הכוחות האמריקאיים לאש איראנית וספק אם העלות הכלכלית המשמעותית שלו עבור איראן תבשיל לכדי ויתור איראני מיידי, משום שטהראן עשויה לספוג את ההשלכות הכלכליות לתקופה של שבועות ואולי אף חודשים ובינתיים להמשיך לגבות מחירים כבדים מהכוחות האמריקאים, ממדינות האזור ומהכלכלה העולמית. גם פעולה מוצלחת במיצרים עצמם לא תמנע בהכרח את היכולת האיראנית להמשיך ולאיים על תנועת מכליות, למשל באמצעות כטב"מים, וזה כשלעצמו מספק לה איום שעשוי למנוע את חידוש הפעילות במיצרים גם בתרחיש של פעולה צבאית אמריקאית מוצלחת. בשורה התחתונה – איראן מוכנה לדיפלומטיה, למשא ומתן ואולי גם לפשרות משמעותיות, אך מבלי לוותר על דרישות מינימום, ובהן: ערבויות לאי-חידוש הלחימה, הקלה בסנקציות (שאולי יהיה ניתן להציג כסוג של פיצוי על נזקי המלחמה) ושימור יכולות מסוימות בגרעין ובטילים. אם לא יהיה ניתן להגיע להסכמות עם ארה"ב על בסיס העמדה האיראנית, טהראן מוכנה להמשיך במלחמת התשה ממושכת על בסיס הערכה (ייתכן שגויה) שמידת עמידותה להשלכותיה רבה יותר מזו של ארה"ב ובעלות בריתה באזור, ובכל מקרה, מבחינת טהראן, מחיר הכניעה המוחלטת עדיין גבוה בהרבה מהסיכון שבהמשך המלחמה.

יש גם צ׳אט רום :) tinyurl.com/nadav-chatroom

נותן עכשיו (16-18) שעתיים של מוזיקה ודיבורים בלייב מתא תרבות דה ווינצ׳י. מוזמנות ומוזמנים. tinyurl.com/yc5p4cu2

אין לי סבלנות להיכנס לויכוחי טוויטר עקרים (זה כמו לריב עם חזיר - שניכם תתלכלכו בבוץ אבל רק הוא יהנה). יש לי גם דיי ג'וב. אז רק כדי לסגור את הפינה: תמיר מורג לוקח טענה לגיטימית (שאיראן לא יכולה לבנות פצצה מחר בבוקר בגלל ההבדל בין המסלול המחמיר לבין הערכה ריאלית/שמרנית), אבל מבסס אותה על ממבו ג'מבו שנשמע מדעי ופשוט לא נכון. ברגמן צדק בכל הטענות הטכניות שלו. תמיר - תשחרר. ההערכה שלי מבוססת על אינטגרציה של מידע, הבנה פיסיקלית/הנדסית וליווי קרוב של פרויקט הגרעין והמודוס אופרנדי האיראני במשך למעלה מעשרים שנה. מי שרוצה להתווכח על פרטים טכניים - בכיף, רק שזה לא הדיון פה. אז בואו נפסיק להתווכח על הטכני ונעלה קומה. שורות תחתונות: 1. תחת ה-JCPOA איראן היתה רחוקה לפחות שנה מחומר בקיע לפצצה ראשונה (אחרי שכבר היו מרחק של שבועות) והיתה תחת פיקוח. נכון, יש את הסנסט שהיה מגיע ב-2030. נכון, היו הקלות סנקציות שהכניסו כסף למשטר שהלך לטילים ולפרוקסיז. אבל בתחום הגרעין - הם לא התקדמו. נ-ק-ו-ד-ה. היו שנים שבהן אפשר היה גם להאריך את הסנסט מתוך ההסכם וגם להטיל סנקציות נוספות סביב הטק"ק והטרור, בלי לשחרר כל כך הרבה כסף - וזה לא קרה. טראמפ וביבי בחרו לצאת מההסכם. 2. היציאה מה-JCPOA דחפה את איראן לקו לעומתי ולהעשרה בקצב מטורף. בפרט - לקראת יוני איראן המירה את רוב החומר שהיה לה ב-20 אחוז ל-60 אחוז, והגיעה למצב שיש לה כ-450 קילו של אורניום ב-60 אחוז (ואל תתווכחו אם זה 440 או 460, זה לא מעניין), שמספיק לכ-11 פצצות, ואפשר להעשיר אותו לרמה צבאית תוך שבועות במתקן מעבדתי חשאי. מתקן כזה הרבה יותר קל לבנות ולהסתיר מאתר העשרה גדול כמו נתנז או פורדו. בנוסף, אינדיקציות מודיעיניות על התקדמות בקבוצת הנשק הובילו לכך שלא היתה לנו ברירה אלא לתקוף. 3. אחרי היציאה מה-JCPOA היו שנים, בהן נתניהו היה ראש ממשלה, שלא בוצע בהן בניין כוח משמעותי ורלוונטי לתקיפת הגרעין האיראני. שנים אבודות. מזל שהגיעו בנט וחולתא כראש מל"ל והתחילו להזיז את המערכת. הצלחנו להגיע להישגים ביוני, אבל זה קרה בעיקר כי כל הכוכבים הסתדרו. העובדה שלא היה חיזבאללה, שלא היה טק"א סורי, ושבאנו אחרי שני סבבים שבהם פגענו בהגנ"א האיראנית ושנתיים של מלחמה ששיפרה את התיאום בין המודיעין לחיל אוויר לדרגת אומנות - אפשרו את התקיפה. הכל התבצע יחסית בחיפזון והיו הרבה פוקסים. ויחד עם זאת, ממשלת ישראל אישרה את היציאה ל"עם כלביא" תחת הנחת עבודה של 800-4000 הרוגים בעורף. שקול בערך לעוד שבעה באוקטובר, ואולי אפילו יותר. טוב שזה לא קרה, אבל היו מוכנים לקחת את הסיכון הזה. ולכן צריך לשפוט לא רק במבחן התוצאה אלא גם במבחן הנתונים בזמן קבלת ההחלטה. ועדיין, החומר נשאר באיראן גם אחרי יוני. והוא עדיין שם גם היום. 4. בואו נסכם לצורך הדיון שאם החומר נשאר באיראן, בתרחיש מחמיר הם ידעו לבצע ניסוי גרעיני תוך חצי שנה עד שנה. שנתיים אם הם מתחילים מאפס, בלי החומר. 5. תמיד, כשמסתכלים על איראן, שאלת העל היא מה יקרה קודם - האם המשטר יפול או שיהיה להם נשק גרעיני. המערכה ביוני, וכמובן גם עכשיו, נתנה לאיראן את התמריץ האולטימטיבי להתקדם כמה שיותר מהר לנשק. מאז 2003 הם נמנעו מלבחור במסלול המהיר, וניהלו את הסיכונים שלהם. ככה קנינו יותר מעשרים שנה שבהם המשטר הזה נחלש ועדיין אין להם נשק. עכשיו הם בנקודת פתיחה לא רעה - יש להם חומר, יש להם ידע, כנראה גם צנטריפוגות מוחבאות (מאז היציאה מה-JCPOA הפסיקו לפקח עליהן והמשיכו לפקח רק על החומר), והם יכולים ללמוד מהמלחמה איפה הכיסוי המודיעיני שלנו חזק ואיפה יש פערים. האיראנים חכמים ולומדים. אני מאוד מוטרד שהם יפיקו לקחים וימצאו דרך לייצר מסלול חשאי שלא נדע לאתר. 6. כרגע המדיניות, שהתחילה כבר ב-2018 עם היציאה מהסכם הגרעין, קידמה מאוד את האיראנים לנשק, בלי לקדם במידה דומה את נפילת המשטר, ובטח בלי תוכנית אופרטיבית שמבטיחה שזה יקרה. החודשים והשנים הקרובות רק יחדדו את האתגר. העברנו את איראן מהגנה (לוודא כל יום שהמשטר לא נופל) להתקפה (לנסות אקטיבית להשיג נשק). כשאתה מתקיף, אתה צריך להבקיע רק פעם אחת. מקווה שהמשטר ייפול קודם.

@NivHadas תודה ניב ❤️

חברות בצד: הניוזלטר/ סבסטאק של נדב הוא אחת הזירות הכי מעניינות לקרוא בהן בימינו על מוזיקה וטכנולוגיה, וגם סתם מוזיקה ומוזיקה

חשוב לציין ששבועיים אחרי הרכישה, "נדב לווריד" זה המקום היחיד בעברית שכתב על זה בהרחבה, ועל כן שאפו, ואפילו סיבה לאופטימיות! תודה @_NDV_

לפני פחות מחודש נדב כתב שהעתיד של המוזיקה נמצא ב'משחקיות' וביכולת לשחק איתה, והנה נינג'ה טיון נמכרת, הלייבל שהבעלים שלו מימשקו אמביינט וטכנו על קונסולות יקרות בתחילת שנות ה90, בפי.סי בסופן, ובעשור הקודם באפליקציה. צירוף מקרים? כנראה! עדיין תענוג לעקוב ולקרוא אותו

סליחה: השיח הליברלי סביב חוק בתי הדין הרבניים מחרפן אותי. יש כאן תמונה גדולה, של "שיטת שני השלבים", ובלי שנבין אותה – נמשיך להסתבך מול ימנים שטוענים שמדובר “רק בחופש הבחירה". בשביל להבין את מבצע ההונאה שמוביל שמחה רוטמן סביב החוק , אתם צריכים להבין את שתי נקודות המוצא שלו, ושל הימין החרד"לי בכלל: הראשונה היא שמדינת הלכה זה דבר לא פופולרי. גם לא בקרב מצביעי ימין. השנייה היא שהמחסום הכי גדול בפני מדינת הלכה הוא מערכת המשפט הישראלית. נקודת המוצא הראשונה היא הסיבה המרכזית מאחורי האסטרטגיה הפוליטית של הימין המתחרד להסתיר את המטרות הדתיות-משיחיות שלו מאחורי מונחים כלל-ישראליים כמו "ביטחון", "ציונות", ו-"דמוקרטיה". כשמוסיפים לזה את הצורך הקריטי בפירוק בתי המשפט, נולדת באופן טבעי "שיטת שני השלבים". מה זה אומר? הרבה פעמים אנחנו מדמיינים את "מדינת ההלכה" בתור הפיכה שמתרחשת פעם אחת, ואחריה רבנים תופסים את השלטון. הם מזמן הבינו שזה לא יקרה, והעובדה שאנחנו מדמיינים את זה ככה רק פוגעת בנו. הגוף שניסח וקידם את חוק בתי הדין הרבניים הוא "מרכז יכין", גוף חרד"לי-משיחי, שהראשים שלו מסבירים ש-"היעדים האמיתיים שאנחנו מכוונים" זה "מקדש, נבואה, מלכות וסנהדרין." זה יכלול, כמובן, "כפייה מוסרית", אבל עד שיהיו להם את הסמכויות האלו - "התפקיד שלנו הוא לפתות את העם היהודי להבין שזה הדבר שהכי נכון לו." (ותודה לתחקיר של יואלי ברים ב-13 על הציטוטים) ה-"פיתוי" הזה, הוא לא שוקולד. זאת אסטרטגיה פוליטית מאוד מסודרת: בשלב הראשון: מפרקים את הסמכויות של מערכת המשפט העצמאית, שמשמשת כבלם של מדינת ההלכה. בשלב הזה, אפשר להשתמש בכל תירוץ, ובכל אידיאולוגיה פוליטית שתתאים. זה יכול להיות "דמוקרטיה", זה יכול להיות "ציונות", וזה יכול להיות אפליית המזרחים. רק דבר אחד חשוב: שבתי המשפט יאבדו מסמכותם. בשלב השני: אחרי שחיסלנו את הביקורת השיפוטית, מכפיפים את הסמכויות של הכנסת והממשלה לגוף דתי. אצל חלקם זה סנהדרין, אצל חלק זה הרבנות הראשית, אבל העיקרון דומה. כך, למשל, ניסח את זה לתלמידיו הרב יהושע שפירא, מבכירי הרבנים החרד"לים כיום: "אנחנו רוצים שכל סמכויות המשפט יעברו במלואן לידי הרבנות הראשית. אלא שאי אפשר להעביר אותן בכוח, ולכן בשלב ראשון אנחנו מעבירים אותן מידי בית המשפט החילוני להכרעת הרוב. אבל באמת, הדבר האחרון שאנחנו מעוניינים בו הוא שלטון אמיתי של בני העם." במילים אחרות: קודם כל נדבר איתכם על "בחירת הרוב". ברגע שנסיים לפרק את סמכויות בתי המשפט, "הכרעת הרוב" תהפוך ל-"הכרעת הרבנות הראשית". יכול להיות שהציטוט נשמע לכם מרחיק לכת, אבל חשוב לי שתדעו משהו על הרב שפירא: אתם נחשפתם לרפורמה המשפטית בינואר 2023. אבל כבר במרץ 2020, שלוש שנים לפני כן (!), הרב שפירא מספר לתלמידים בישיבת קריית ארבע את הדברים הבאים: "מיד עם הקמת הממשלה, אם נזכה ל-61, כל דיקטטורת בג"ץ-יועמ"שים תוחזר למקומה הנכון.. הכנסת יכולה להחליט מי זו הוועדה למינוי שופטים..להפריד את תפקיד היועץ המשפטי .. חוק התגברות .. הכל מוכן, עד הסעיף הקטן האחרון, הכל מוכן.” (תודה ליאיר נהוראי על החשיפה). והרב שפירא צדק: נתניהו, יריב לוין, הכל זה פרונט. אצלם, בימין החרד"לי, הכל באמת כבר היה מוכן. אז במקום להיות מופתעים עוד שלוש שנים מעכשיו, אני מציע לקחת אותו ברצינות. ואחרי שהבנו את השיטה, תסתכלו מחדש על חוק בתי הדין הרבניים: חוק שמתמקד לכאורה ב-"בחירה" ומעביר את ההכרעה "לעם", אבל בפועל מה יש כאן? גוף שמאמין במדינת הלכה, ומקדם חוק שמקצץ בסמכויות בתי המשפט. לפעמים אנחנו כ"כ מסתבכים, אבל ברגע שמכירים את השיטות שלהם, הכל כל כך פשוט. ולכן אפשר לתלוש שיערות מהשיח הליברלי שהתפתח סביב החוק. כולם מתמקדים בפרטים של החוק, ומנסים להסביר למה "למרות שהוא נותן בחירה", בעצם "הוא יפגע בחלשים". תרשו לי להיות בוטה: כל הטיעונים שליברלים מעלים ביומיים האחרונים, על הפגיעה בנשים גרושות וגננות חרדיות ושוכרי דירות, הם נכונים, אבל הם מפספסים את המטרה בקילומטרים. את מחוקקי החוק לא מעניינים תנאי ההעסקה של גננות חרדיות, או חוזי השכירות שלכם. מעניין אותם שינוי משטרי. הם רוצים כאן "מקדש, נבואה, מלכות וסנהדרין". זה לא אקסטרפולציה. זה לא "הערכה שלי". אלו המילים של ראשי המכון שכתבו את הצעת החוק. ומבחינתם, הדרך לעשות את זה עוברת בלפרק עוד לבנה ועוד לבנה מהסמכות של מערכת המשפט בישראל. ולכן, *מי שמדבר על החוק הזה במונחים פחות דרמטיים מהקמת מדינת הלכה, מטעה את הציבור*. מי שלא אומר: החבר'ה ששמו את הצעת החוק רוצים שנהיה מדינת תורה עם בית מקדש, והחוק הזה בסך הכל צעד בדרך, מטעה את הציבור. זה נכון לצייצנים, זה נכון לעיתונאים, זה נכון לפוליטיקאים. תעזבו את פרטי החוק, תסתכלו על התמונה הגדולה, תקשיבו לאנשים שחוקקו אותו.

הנה הלינק: open.substack.com/pub/nadavlover…

הלייבל נינג׳ה טיון, מוסד מוזיקלי פורץ דרך וחשוב, נמכר לחברה אמריקאית גדולה אחרי 35 שנות פעילות. מה זה אומר על תעשיית המוזיקה? מה זה אומר על התרבות? ואיך זה קשור לדגים? פוסט חדש בנדב לווריד. לינק בתגובה המקושרת.

בעוד כשלוש שעות יפקע הדד-ליין המפורש להענקת דרגת סגן ניצב לרינת סבן, שאותו קבע בית המשפט המחוזי בירושלים לאיתמר בן גביר. זאת, לאחר שלפני חודש וחצי נקבע שעל בן גביר לעשות זאת ״ללא דיחוי״, ובהמשך נדחתה בקשתו של בן גביר לעיכוב ביצוע פסק הדין. רק כאשר הוגשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט - נקבע מועד סופי נקוב בזמן מוגדר. וגם זה לא הועיל. במילים אחרות, שר בממשלת ישראל הפר באופן הכי מפורש שיש פסק דין של בית משפט מחוזי. מבן גביר עצמו - אין לי ציפיות. גם לעקרב שעקץ את הצפרדע יש טבע שחזק ממנו. אבל שימו לב איך האירוע עובר בשקט מוחלט מצד כל מיני ״עיתונאים״, ״מובילי דעת קהל״ - וגם פוליטיקאים שמציגים את עצמם כ-״ימין״: איפה קלמן ליבסקינד, שכבר 21 שנה מתבכיין על ״כללים חדשים״ שהונהגו בהתנתקות? ממתי שרים בממשלות ״השמאל״ הרשו לעצמם להפר ברגל גסה החלטה שיפוטית? איפה כל עדר הקרנפים ה-״אידיאולוגים״ וה-״ערכיים״, שמגלגלים עיניים ומשתוממים נוכח המציאות שבה הם מכחידים את שאריות הדמוקרטיה ושלטון החוק? איפה כל הרוטמנים ש-״מסבירים״ לכם שהבעיה היא בית המשפט העליון שכביכול ״דורס״ את הכנסת, ודורשים לבטל את בג״ץ? הנה, כאן מדובר בפסק דין של בית משפט *מחוזי*, בנושא שאין שום ספק שהוא בתחום סמכותו. סעד פשוט לקצינת משטרה שזכויותיה נרמסו. איפה בנימין נתניהו, כביכול ממשיך דרכו של מנחם בגין, שהטיף בעצמו - לפני הטרנספורמציה העגומה שעבר בעקבות ״תיקי האלפים״ - שחייבים לכבד את פסיקות בתי המשפט? ולמה בעצם שמישהו ימשיך לכבד החלטות שיפוטיות? למה שהמשטרה תציית להחלטת שופט לשחרר נער גבעות ממעצר? למה שעירייה תציית לפסק דין שמורה לה לבצע משהו? למה שאדם שפגע בכם ישלם את הפיצויים שהושתו עליו? בשם הביביזם, בשם הכהניזם, בשם המשיחיות, בשם השנאה המטורפת כלפי ״מערכת המשפט״ - נחצו כל הקווים. מבחינת תומכי ממשלת המחדל הזו - רודנות עדיפה על ישיבה באופוזיציה, ולא תצליחו לשכנע אותי אחרת. בטח לא אחרי הערב הזה.

@Nehemia_GA ככה זה כשרגילים להתייחס לציבור כאל עדר, קהל יעד של מבצעי השפעה, ולא נגיד, כמו ציבור שצריך לקבל החלטות על פי מידע אמיתי.

היו לפחות 3 תדרוכים רעים, שלא לומר שקריים, שנאמרו לציבור בשבועות האחרונים: 1. ״חיזבאללה נפל למארב אסטרטגי״ - מכל מה שפורסם, ישראל בכלל רצתה לטפל בחיזבאללה בהזדמנות יזומה לפני תקיפה באיראן. כלומר חיזבאללה נגרר לאירוע אבל התזמון היה לא מיטבי בכלל מבחינת ישראל. אז חיזבאללה נפל למארב טקטי במקרה הטוב. 2. ״אין מחסור במיירטים״ - הרחבתי אמש. בגדול ברור שאין מספיק חץ 3 אחרת היו יורים אותם כמו מים ולא היו פה סרטוני יירוטים של שכבות נמוכות. תוסיפו לזה את הפרסום של עמרי מניב על הבחירה המודעת ליירט באמצעים אחרים. זה שקר רע מאוד כי הוא חצי אמת, וגורם לטיפש טיפשיאלי לא לרדת למקלט, כי הוא חושב שאנחנו כמו בליל הטילים הראשון, שבו שפכו מיירטים בלי סוף והתוצאות היו מדהימות. על האיראנים זה לא עובד, הם בוודאי מנהלים מערכת מודיעין שמתבססת בחלקה הגדול על הטמבלים שמפרסמים סרטוני יירוטים. 3. ״אני ער לשיח הציבורי בשעות האחרונות להיתכנות להתגברות הירי. אני רוצה להדגיש כי אין שינוי במדיניות ההתגוננות של פיקוד העורף נכון לרגע זה״. התבטאות שהובילה להתנצלות של צה״ל. המשותף לשלושתם זה פטרנליזם: צריך להתייחס לציבור כאילו הוא מטומטם לגמרי ולא יודע לעשות אחד ועוד אחד, או כאילו הציבור לא פועל על בסיס תמריצים וסיכונים (אם הרוב המוחלט מיורט למה לטרוח לרדת למקלט), וגם האויב מטומטם ולא מבין שהוא חדור עמוק, ולא יודע לספור יירוטים, ולא הכין את עצמו במשך שנה ללחימה. אפשר להוסיף על זה את ההתנהלות החרפתית של הצנזורה שמשמשת ככלי ניהולי בידיים של דובר צה״ל, את בטחון המידע הגרוע ביותר שמאפשר דלף היסטרי של מידע מאמ״ן אל העיתונאים (ואפילו לא רק אל הכתבים הצבאיים) ועוד ועוד. אתמול כעסו עליי מאוד אנשים טובים, כי כתבתי שברור שיש מחסור במיירטים. אתה עוזר לאויב (הטמבל כידוע), אתה מפחיד את הציבור (הטמבל כידוע), אתה לא יודע כלום (אני באמת טמבל שלא יודע כלום, זה מה שמאפשר לי לכתוב מה שבא לי) וכן הלאה. יש לי ציפיה אחת מדובר צה״ל ומההנהגה: אל תשקרו. תגידו אמת לא נעימה, כשהיא משמשת את הציבור להערכת סיכון. הציבור ידע להסתדר פה במלחמת המפרץ, תושבי קו העימות חיו משנות השבעים תחת ירי ומקלטים בלי כיפות ברזל. האויב לא טיפש. הציבור לא טיפש.

אני רוצה להדגיש את מה שנראה שאנשים מפספסים: הלילה בוצעו פוגרומים מתואמים ב-10 יישובים פלסטינים שונים בגדה המערבית. המתנחלים טוענים שמתנחל יהודי שנפגע בתאונת דרכים ונהרג, בעצם נרצח בפיגוע. למה הם טוענים את זה? כי מי שישב ברכב השני - הוא פלסטיני, שנפצע בעצמו בתאונת הדרכים. הצבא והמשטרה לא מגדירים את האירוע כפיגוע, אבל למתנחלים זה לא הפריע - הם הפשילו שרוולים, גייסו את הפלנגות ויצאו לפעולת טרור מתואמת: פשיטה במקביל על 10 כפרים פלסטינים, הצתת בתים, מכוניות ורכוש, ושליחה של 10 תושבים לבתי החולים. והצבא? למרות שהרמטכ״ל קרא השבוע, כאיש נואש וחסר כוח, ל״גורמי השונים במדינה״ לפעול נגד הטרור היהודי - בפעולות הטרור היהודי הלילה, החיילים עמדו בצד, השקיפו על המתרחש ואיפשרו למתנחלים לצאת מהכפרים אחרי ביצוע הפוגרומים. כן, כמו בכל האירועים של הטרור היהודי, החיילים שמרו על המחבלים. אנחנו חייבים לדבר על העובדה שבצל האזעקות והמלחמה באיראן ולבנון - המתנחלים מאמינים שזו תקופה של נס ומגבירים את הטרור היהודי בשטחים.

יהדות - פולחן = עבריות. שפה עברית, תרבות עברית, פולקלור עברי, זיכרון קולקטיבי משותף שעם יכול להתלכד סביבו, ללא מרכיב אמוני. זו הייתה מילה שכיחה פעם: מדינה עברית, אוניברסיטה עברית, גימנסיה עברית, עבודה עברית. מורשתם של אלה שהעדיפו לאחוז במחרשה וברובה במקום לחכות אלפיים שנה למשיח. אבל העבריות מזמן פינתה את מקומה ליהודאיות, וילדי הפעוט, במקום לשיר "הבו לנו חופש, הבו לנו אור, הבו לנו דרור לעם העברי", חוזר מגן העיריה החילוני שלו ומזמר "השם יתברך תמיד אוהב אותי". זהו הסיפור כולו בזעיר אנפין. האחריות עוברת מהאדם לכוח עליון. אפילו ראש הממשלה הוא כבר "שליח השם". וישראלים חילונים ותיקים שאינם זובחים או מאמינים נדרשים כעת להצטדק ולהסביר "במה אתה יהודי" ו"מה הקשר שלך לארץ הזו" במקרה הטוב או להוכיח שאינם צאצאי הנא3ים / עמלק / ערב רב במקרה הפחות טוב. איך התהפכו היוצרות.

מתחיל לראות את הסרט החדש של פיקי בליינדרס, קולט שלא זוכר כלום מהסדרה, במקום לראות תקציר ביוטיוב כמו בן אדם, אומר לעצמי - אשאל את צ׳אט איך נגמרה הסדרה ומה צריך לדעת כדי להתחיל לראות את הסרט. שואל את צ׳אט, בשורה השניה כבר מקבל ספוילר שלא ברא השטן. כוסומו. כאילו שלא מספיק קשה גם ככה

שלום מר ליבסקינד,   יכולתי ללגלג – שוב – על האובססיה שלך עם "התקשורת", או על זה שהצלחת לדחוף את ההתנתקות גם לטור הזה.   במקום זאת, נסתפק בשלוש הערות:   א. אחרי טבח ה-7.10, הצד "שלי" זנח מיד את כל המחלוקות, המחאה פסקה בין לילה, נבחרי הציבור שלנו נכנסו לממשלה ללא תנאי, וכולנו התגייסנו לטובת המאמץ הלאומי. אף על פי שבראשות הממשלה עמד גם אז, וגם היום, אדם שלשיטתנו הוא נוכל חסר מעצורים, ששואף להיות רודן – סתמנו את האף ואת הפה. "יחד ננצח", זוכר?   החלק של המחנה "שלך", כמו *שאתה בעצמך* כתבת, היה ההבנה שכאשר המצב מתייצב – הולכים לבחירות. *אתה בעצמך* היית חלק ממפעל ההונאה שגרם לנו להאמין שאתם ממש מבינים את זה. שאחרי המחדל הכי גדול בתולדות האומה, שהתרחש במשמרת של נתניהו, סמוטריץ' ולוין – הם חייבים, פשוט חייבים, לקבל מחדש את אמון הבוחר.   ואז, זה לא קרה. אתה ושכמותך גלגלתם עיניים, ו-"הסברתם" לנו, ובעצם לעצמכם, למה בעצם – הממשלה הזו צריכה להמשיך לכהן. לכל אחד היה כמובן את התירוץ שלו (בג"ץ, היועמ"ש, מנסור עבאס, הלבנת מצפה שפשפאל ד' וכו') – אבל בשורה התחתונה, כאמור, זה פשוט לא קרה.   החוזה הזה, האמנה החברתית ביננו, שנכרתה שוב ב-7.10 – נופצה. אחרי האסון הכי גדול, אחרי הטבח הכי גדול בעם היהודי מאז השואה, אחרי המחדל היה גדול בתולדות כל ממשלות ישראל לדורותיהן – אתה ושכמותך ניפצתם את שאריות האמון שהיו למחנה "שלי" בכך שלמחנה "שלך" נותר איזה ערך שאנחנו שותפים לו.   זו לא הפעם הראשונה שאתה "מתפלא" איך אנחנו מעזים לא להתאחד מאחורי ההישגים הכבירים של נתניהו וגמדיו. וזו כנראה לא תהיה הפעם האחרונה שאני מזכיר לך שוב למה זה לא יקרה יותר לעולם.   ב. אתה לא יכול להשתומם כיצד אנשים מעזים להתלונן על כך שבמשך שלושה שבועות – או, לייתר דיוק, במשך שנתיים וחצי – הם רצים למקלטים, צריכים שוב לג'נגל מציאות שבה אין מערכות חינוך והמשק והשמיים סגורים – בזמן שאתה ושכמותך מתבכיינים כבר 21 שנים על כל מיני החלטות מעצר מימי אהרן ברק ומני מזוז.   ובעיקר, איך לעזאזל אתה יכול לבוא בטענות לאמא לילד או שניים, שבן זוגה גוייס שוב למילואים, שהעסק שלהם קורס – כאשר *אתה בעצמך* כותב רק לפני שבוע מאות מילים של נהי, בכי והתקרבנות בגלל מערכון שקצת העליב אותך, וששודר ב-"ארץ נהדרת"?   האזעקות, והטילים, והפיצוצים, ונטל המילואים, ויוקר המחייה – משפיעים על החיים של המון אנשים. הם ממש חווים את זה יום אחר יום. החלטה זניחה של בג"ץ – לא, וגם לא התוכנית של "זהו זה". אבל אתה אובססיבי לגבי שטויות, כותב עליהן בלי סוף, ו-"לא מבין" איך אפשר לבוא טענות לגבי העיקר.   ג. ואם נחזור למלחמה באיראן, אז אולי כדאי שתבין שמחוץ למגזר המשיחי – מלחמה אינה מטרה, אלא אמצעי.   גם אם נניח שכל מה שאתה אומר הוא נכון, ושההישגים הטקטיים של טייסי חיל האוויר הם פנומנליים – אם לא מתרגמים את ההצלחות הטקטיות להישגים מדיניים, זה כאילו לא עשינו כלום.   במקום להתענג על איך עוד פצצה חיסלה עוד פרסי – אולי תנסה להסביר לנו מה בעצם השתנה, למשל, בשבועיים האחרונים של המלחמה? מה המטרה שאנחנו רוצים להשיג, שבגללה צריך לתקוף עוד מבנה או עוד גנרל, וכמובן לרוץ גם הלילה למקלט הציבורי?   כי כולנו מאוחדים מאחורי צה"ל, אבל רק המחנה "שלך" מאוחד מאחורי הממשלה. אז כל הכבוד לנתניהו – באמת, בלי ציניות – על ההישג המדיני של רתימת טראמפ למהלך של פתיחה מלחמה נגד איראן. אבל, מה בעצם קרה מאז? איזה הישג מדיני המצביא המהולל הזה השיג, חוץ מאשר ללחוץ על הכפתור בבסיס פלמחים ולגרום למוטי קסטל להשפריץ?   נתניהו וסמוטריץ' אינם רמטכ"לים. הם מדינאים. כך שאם אתה רוצה לשכנע את כל "הבכיינים" התל אביבים, כדי שיתעלו לגודל השעה ויבינו למה נורא חשוב שהם ירוצו למקלטים כמה שצריך – האלילים ששלחת לממשלה אמורים להסביר להם את ה-"למה" הזה.   אבל נתניהו לא מדבר אל הנתינים שלו, והשופרות שלו – וביניהם אתה – מבלבלים לנו את המוח על חיל האוויר. במצב הדברים הזה, וגם תחת ההנחה שהיתה הצדקה מלאה למכת הפתיחה – לא ממש ברור למה כל זה נמשך, במקום למנף את ההישגים הטקטיים למהלך מדיני-אסטרטגי.   וכך, וזה כמובן קשור גם להערה הראשונה, חוסר האמון רק הולך וגדל.   שבת שלום.

@hlapid8 יש אלוהים, והוא אוהב את הנוף!

@_NDV_ קומה 7 אצלנו בביניין ברמת אביב. נס מטורף, כל הדירה נהרסה ורק לנוף לא קרה כלום!

לא רק אצלנו זו תקופה של נס. גם באיראן. נס השיגורים הבלתי נגמרים.

@dudi_cohen נכון??

@_NDV_ felix the housecat kick ass !

מוזיקה לשש אחרי האזעקה מרץ 2026. במזרח התיכון משתוללת מלחמה. בעולם יוצאת מלא מוזיקה טובה. איך הדברים האלה מתחברים? שאלה מצוינת: open.substack.com/pub/nadavlover…