drzr

חשבתי לרכוש פלייסטיישן יד 2. פניתי בנימוס לבחור צעיר שמוכר מכשיר כזה, אבל במחיר של חדש כמעט. מסתבר שיש נהוראים גם במסנג'ר בפייסבוק

כשהייתי קצין צעיר ברמת הגולן, נשלחתי לאיזה עניין בבסיס של חיל האוויר. אמנם הגיעו גם לפני כן לאוזניי האגדות על ערי הזהב הנסתרות בבסיסי חיל האוויר משופעי השפע הנצחי והאינסופי; אבל כשהגעתי שם לאיזו טייסת, פשוט לא האמנתי למראה עיניי - עיצוב מוקפד, תאורה דקורטיבית, אקווריום ענק, רמקולים מהתקרה, מערכות סטריאו משוכללות, וגולת הכותרת - ראיתי שם לראשונה בחיי טלוויזיית פלאזמה שטוחה. פשוט לא האמנתי; כי בדיוק באותו הזמן, ברמת הגולן - לא באיזה מוצב חודר ארעי מבצעי בעומק לבנון, אלא בבסיס הקבע הוותיק שלנו - גרנו אנחנו בתוך מכולות מתכת מוסבות למגורים, 8 חיילים בארבע מיטות קומותיים בכל מכולה, מוקפים בבוץ בעומק הברכיים, עם שבילים מוצפים במים שבכל בוקר היו הופכים להחלקרח, עם תנורי סולר שאף פעם לא תקינים, ועם טלפון ציבורי אחד לכל הבסיס. הטבח שלנו סירב לקום בבוקר, אז הוא הכין את ארוחת הבוקר בערב לפני - למשל, הוא היה מחויב להכין 3 סוגי סלט, אז בערב לפני הוא הכין את כל שלושת הסוגים: עגבניות חתוכות ל- 2; מלפפונים חתוכים ל- 2; והסוג השלישי - עגבניות חתוכות ל- 2 מעורבבות עם מלפפונים חתוכים ל- 2. המנות העיקריות היו בקיצוב קטלני ("שוקיים אחד אחי. שוקיים אחד"), ואת הבוץ במשטח הטנקים היינו גורפים באופן ידני עם "וספות" - בזנ"ט שמלמטה מרותך לו מלבן ממתכת ומלמעלה צינור מתכת בצורת T, כמו מין את חפירה מאולתר שאותו דוחפים בכוח על המשטח על מנת לגרוף את הבוץ. ומדובר בהרבה מאוד בוץ, שמצטבר בכל פעם שטנק עולה מהשטח למשטח. הכי הרגיז אותי כבר אז, שלא חשבו להכין לנו מדרגות מתכת שנצמדות לטנק ומאפשרות לעלות ולרדת בקלות, וכך ביום טיפולים ממוצע היינו מטפסים על הטנק וקופצים ממנו איזה 100 פעם, תוך כדי הרס הברכיים של כולם. השהייה בתנאים האלה, בסתם תקופת אימונים, לא בפעילות מבצעית, מכניסה אותך למוד הישרדותי. אתה לא רוצה כלום חוץ מלישון, וכשאתה ער - להעביר את היום בכמה שפחות סבל. אין בכך שום תועלת, זה לא מכשיר אותך לכלום ולא תורם לכלום. זה רק שובר את רוחך, מתיש ומדכא אותך עד עפר. זו עצלנות וקמצנות מטורפת, והפליה בלתי נתפסת שהצבא מנהיג, שמשקפת בדיוק את פערי היחס שהוא מפגין, בכל התחומים, בין לוחמי זרוע היבשה לבין חיילים עורפיים וטייסים. בהשקעה אפסית אפשר היה לשפר את חיינו העלובים שם בצורה דרמטית; אבל את הצבא זה כלל לא עניין.

עוקץ הרכבים, אביאל מנתיב העשרה הופתע השבוע לגלות מכביש שש שהמנוי של הרכב שלו הוקפא בשל העברת בעלות של רכבו הפרטי, רכב שהוא התכוון למכור ופורסם ביד 2. אין שיעבוד על הרכב, מה שמקל על העבריינים לבצע העברת בעלות בדואר עם תעודת זהות מזויפת. בוקר אחד אביאל קם וגילה הרכב שלו רשום על שם אישה אחרת מעוספייה, שיש לה אגב עיקולים מכאן ועד מיצרי הורמוז. אביאל התלבש וניגש לתחנת המשטרה להגיש תלונה, המשטרה לא יכולה לעשות דבר, אין לה סמכות לבטל העברת בעלות גם אם ברור להם שמדובר בגניבת זהות, הוא הופנה לבית המשפט, שילם 1,000 שקלים בעבור האגרה וציפה שהשופט יבטל את העברת הבעלות מרכבו הפרטי, בית המשפט דחה אותו בטענה של ״מסמכים חסרים״, איזה מסמכים חסרים? של מה? בינתיים הרכב שלו אצלו, 2 המפתחות אצלו אבל הרכב שלו לא על שמו. הייתי מופתע מאוד מהסיפור כיוון שהצלחנו לסתום את הפרצה הזו דרך הדואר בכל של עשרות מקרים שפשוט נעצר, וגם פורסם כאן בהרחבה בפעמים שעברו למי שעוקב אחרי הפרסומים. בכל אופן קבעתי עכשיו פגישה נוספת מול הנהלת דואר ישראל במטרה למצוא פתרון למצב וגם פתרון ספציפי עבור אביאל. הבוקר נמצאה תעודת זהות שלו מזויפת ביער בעוספייה. פרסמתם רכב למכירה ביד 2? 1. לא לחשוף את לוחיות הזיהוי. (זו ״הטעות״ של אביאל) 2. ⁠ודאו כי ביצעתם שיעבוד עצמי לרכב שלכם או שיעבוד לצד ג׳ כדי למנוע אפשרות של העברת בעלות באמצעות יפוי כוח ובלי אישור שלכם. 3. ⁠לא להפיץ פרטים שלכם לקונים כמו רישיון רכב וכו׳. במקביל אנחנו פועלים מול משרדי הממשלה כדי לאפשר מתן אישורים להעברות בעלות במקרה של יפוי כוח רק באמצעות זיהוי בסמס או באמצעות אישור באזור האישי הממשלתי - גם אם ניתן יפוי כוח (הזוי אבל זה לא קיים היום). לא לדאוג, גם בזה נצליח. לא עוצרים עד שגן עדן🇮🇱