Eyal Ronen

לא מבינה ? מדוע הוא לא מאחורי סורג ובריח .האם לשמאל מותר הכל ? ועדיין עובר הלאה ‼️‼️‼️

הבעיה היא לא רק באירופה בניגוד למה שחושבים , גם ארה"ב חברתנו הגדולה בסכנת כיבוש! 9% מכל הלידות בארה"ב בשנה האחרונה היו של מהגרים בלתי חוקיים. אם אירופה וארה"ב לא יתעשתו ויבצעו גירוש המוני בשלוש השנים הקרובות , עד 2030 חלקים נרחבים באירופה ואף בארה"ב יהיו כבושים ללא יכולת להשיב את הגלגל לאחור. המלחמה באיסלאם הפונדמנטליסטי שדוחה את המערב ומתכנן להשתלט עליו מבפנים היא מלחמת קיום עבור העולם המערבי. ישראל לא לבד היא פשוט עומדת בחזית המאבק

@YoavKisch למה שלא תבדוק מי עומד מאחורי האנשים האלה? מי המארגנים? מי המממנים? אתה שר בישראל, לא עוד צייצן בטוויטר. די עם הרפיסות הזאת מול הטרור מבית שאנחנו סובלים פה כבר שנים. למה אתם מחכים? טבח קפלן אחד לא הספיק לנו?

Javier Milei: “I thought being on the left was a mental problem. The empirical evidence is so overwhelming that it never worked anywhere, and they refused to accept it.” “But what I discovered is that being on the left is a disease of the soul. The left is built on envy, hatred, resentment, and unequal treatment under the law. They are very violent, and since they have no way or arguments to answer, they go for physical violence.”

הם צעקו "BIDEN SAVE US", שלחו משלחות לוושינגטון, בירכו על כל לחץ אמריקאי נגד נתניהו וקראו לזה "הגנה על הדמוקרטיה". עכשיו, כשטראמפ עשוי להתערב - פתאום "אסור להתערב בעניינים פנימיים"? אותם אנשים. אותה אופוזיציה. הכל תלוי רק בצד של מי שמתערב. צביעות טהורה.

פאם בונדי עצרה חקירה פדרלית נגד פייזר בחשד לשחיתות ושוחד בינלאומיים. בונדי סיפקה בעבר שירותים משפטיים לפייזר. כעת, היא פוטרה.

The Alibaba AI Incident Should Terrify Us - Tristan Harris youtu.be/VCJFzVtvhBQ?si… via @YouTube 🚨 Chris and Tristan Harris discuss how Alibaba's AI went rogue and started blackmailing people.

חחחחח

@lach_nili זה מסמך ברמה של דוקטורט. מניח שאת הפרקים הבאים תפרסמי בהמשך. את הנוכחי שמתי בשמורים.

מדינה בתוך מדינה (נלי ליאחובסקי) פרק ראשון: מפנדמיה לבגידה המדינה חיה במתח נוראי. שנים של חקירות, אלפי הדלפות, היסטריה תקשורתית — כל אלה יצרו תחושה שישראל עומדת על פי תהום ומחכה לשמוע היכן יתרחש הפיצוץ. כולם עקבו אחרי אדם אחד — היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. הוא משך זמן במשך חודשים, שקל משקולות בלתי נראות, העמיד פנים שהוא מהסס, ולפתע נודע כי האיש שחתימתו החזיקה את הקריירה שלו, שי ניצן, למעשה החזיק אותו "בגרון". לחצים מאחורי הקלעים, חוטי סחיטה דקים, איומים נסתרים — הכל דלף החוצה. ובחלק מהחברה ניצנצה תקווה חלשה, אך קיימת: אולי הוא לא יעז להשמיד את המדינה מבפנים ולא יגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה? אך מהר מאוד נשמע הרעם הפוליטי. מנדלבליט יצא אל המצלמות — לא כפקיד צנוע, אלא כשחקן בטרגדיה שקיבל את תפקיד המלט והורשה לשחק אותו בפני המדינה כולה. קולו רעד — אם מהתרגשות ואם מהצגה בנויה בקפידה — והוא הקריא את האישומים. קשים, חסרי תקדים, כאלה שישראל עוד לא שמעה נגד ראש ממשלה מכהן. השמאל צהל. הם היו בטוחים שהפעם הוא יפול, יעזוב, יפנה את מקומו. שהמחנה הלאומי יתפורר מעצמו. אך הם לא לקחו בחשבון דבר אחד — את "ביבי מפלדה". הוא יצא אל העם רגוע, זקוף, מבלי למצמץ אפילו פעם אחת, ואמר את משפטו המפורסם: "לא היה כלום, כי אין כלום ולא יהיה כלום". באותו רגע החלה מלחמה — לא פוליטית, אלא מערכתית. מלחמה על השליטה במדינה, על ליבה, על עצם היכולת לנהל את המדינה מבלי להסתכל לאחור על אלו שהחליטו מזמן שהשלטון שייך להם מכוח הזכות שבלבדה והמוצא החברתי. הרחובות התמלאו מיד במה שיהפוך מאוחר יותר לסימן ההיכר של ההיסטריה הפוליטית: צוללות גומי מתנפחות — סמלים לתיקים מומצאים, מיצגים וולגריים, כרזות אגרסיביות בהן ראש הממשלה הוצג במדי אס-אס. זה היה שפל מוסרי שמתח את הגבולות בין פוליטיקה לנבזות. וכל זה — הרבה לפני הפנדמיה. הניסיון הראשון להוצאה להורג ציבורית, שנפרש עוד בשנים 2019–2020: פרפורמנסים, הפגנות לילה, עצרות מחרישות אוזניים, הדלפות אינסופיות לעיתונות. הדימוניזציה הפכה לכלי המרכזי של אלו שחלמו לסלק את האדם שהפריע ל"מבני העומק" (Deep State) להרגיש כבעלי הבית של המדינה. ואז פקדה את ישראל הפנדמיה. היא שטפה את המדינה כמו צונאמי: מסדרונות בתי החולים התמלאו בריח של חומרי חיטוי, בחמצן ובפחד מוות. אנשים נחנקו — פשוטו כמשמעו. מכשירי ההנשמה עבדו ללא הפסקה, נשימתם המתכתית הקטועה הפכה לקול של תקופה חדשה. קשישים מתו בעשרות, אחר כך במאות; בתי אבות התרוקנו כאילו עבר עליהם מגל בלתי נראה. כל בוקר נפתח בדיווח: כמה חיים נקטפו בלילה. העולם שקע לאותה תהום: ז'ירינובסקי מת, קולין פאוול מת — והרשימה צמחה מדי יום, ככרוניקה של שבריריות חיי האדם. אך האמת של הפנדמיה הייתה נוראה בהרבה. העיתונאי פיוטר לוקימסון ראיין עובד בחדר מתים בבית חולים, וההוא אמר משפט שאי אפשר לשכוח: "אלינו העיתונאים לא מגיעים. הם מראים רק את אלו ששרדו. אילו היו נכנסים לכאן — היו רואים את התמונה האמיתית". והתמונה הייתה מזעזעת: בין הקורבנות היו ילדים. חדרי המתים התמלאו בגופות קטנות שלא הוצגו על המסכים. ודווקא אז, כשהמדינה קברה את מתיה, כשהרופאים עבדו עד אפיסת כוחות, כשהחברה חיה בפחד מתמיד — החלו להתלקח קמפיינים נגד חיסונים. הם לא היו ספונטניים. זו הייתה רשת מקצועית — עם "מחקרים" שנבחרו בקפידה, סרטונים ויראליים, נאומים אגרסיביים ומימון שקוף מחוץ לארץ. עדי ראייה מאותם ימים נזכרים באירוע סמלי אחד. ערב בתל אביב, כיכר מלכי ישראל (כיכר רבין). שקט. ביתני חיסונים. תורים קצרים. בכיכר — אישה אחת עם עגלה ושלט נגד חיסונים. דמות שקטה ובלתי מורגשת, עד שניגש אליה גבר. כמה מילים, שיחת טלפון קצרה — ותוך חצי שעה הכיכר התפוצצה. ההמון הסתער כאילו ניתן אות: תופים, צעקות, שלטים, מצלמות, תוקפנות. עוברי אורח נתפסו בידיהם, נדחפו, הוצמדו לקירות. אדם אחד מההמון התנפל על ילד עם מוגבלות רק כי הבחין במדבקת "התחסנתי" על המעיל שלו. אנשים רצו אל הכביש רק כדי לברוח מהלחץ המטורף. זו לא הייתה מחאה — זה היה ניסוי כלים. הפעלה של מנגנון שיהפוך מאוחר יותר לנשק העיקרי של החבלה הפנימית. לאחר מכן החלו לעלות עמודי עשן שחור מעל הערים. שריפת צמיגים הפכה לצורה חדשה של "מאבק": הריח החריף של גומי שרוף עטף את הרחובות, ילדים השתעלו, ארגוני סביבה התריעו, אך מארגני המחאות רק חייכו למצלמות. הטרור האקולוגי התברר ככלי נוח להפעלת לחץ. והמדינה העמידה פנים שזהו חלק מהדמוקרטיה. סירנות האמבולנסים הפכו לרעש רקע קבוע. הקבינט הפך למפקדה צבאית. ורק אדם אחד — זה שמאוחר יותר יואשם ממש בהכל — היה הראשון להביא את החיסונים. בנימין נתניהו שכנע את ענקיות הפארמה להסתכן ולספק לישראל את המשלוחים הראשונים. הוא עצר את סטטיסטיקת ההלוויות, החזיר את התקווה והציל אלפי חיים במדינה. אך הכרת תודה לא הגיעה. על רקע ההצלה האמיתית התחזק כוח אחר — כוח המחאה. שקמה ברסלר, עוד לפני "כיכר קפלן", בנתה תשתיות, קיבלה מענקים ובנתה את מכונת הלחץ העתידית. היא הייתה הראשונה להבין: פחד הוא מטבע. והקורונה נתנה לה את ההון הזה. כשהמדינה ניגשה לבחירות, נראה היה שהימין ישמור על השלטון. אך ברגע המכריע הופיע אדם בשם נפתלי בנט. הוא נשבע שלעולם לא ישב עם לפיד. הוא הבטיח בערוץ 14, חתם על מסמכים אצל בועז גולן, הציג דמות של פטריוט ישר ומהימן. ודווקא הוא, ברגע האמת, גנב את קולות הימין והגיש אותם על מגש של כסף ליאיר לפיד — כפי שפעם הצרפתים הגישו את המפתחות להיטלר. בבגידה הזו הוא נכנס להיסטוריה. כך קמה ממשלת בנט–לפיד–ליברמן ו"האחים המוסלמים". קואליציה של הבלתי אפשרי: תערובת של עלבונות, שאיפות ושנאה למחנה הלאומי. המבחן הרציני הראשון — כישלון חוק האזרחות בגלל גחמות רע"מ — הראה מי באמת בעל הבית במבנה הזה. לאחר אובדן סופי של השליטה, בנט העביר את הכיסא ללפיד. למרבה המזל, לא לזמן רב. אך גם בזמן הקצר הזה הם הספיקו למסור לחיזבאללה מים טריטוריאליים עם מאגרי גז, לנהל משא ומתן עם חמאס, לבלבל את הצבא ולהרוס את מנגנוני המשילות. כל התהליכים הללו — המתקפות המשפטיות, הדימוניזציה, הפנדמיה, הבגידה של בנט, כאוס הקואליציה — היו חלק מאסטרטגיה אחת לחיסול המחנה הלאומי ומנהיגו. אך ההיסטוריה הלכה לכיוון אחר. ב-1 בנובמבר 2022, המדינה הגיעה לקלפיות עייפה, קרועה, אך מפוכחת. השמאל היה בטוח בניצחונו: שנה של לחץ ברחובות, היסטריה תקשורתית ומכבש משפטי נראו להם מספיקים. אך כשנסגרו הקלפיות והופיעו המדגמים הראשונים, משב רוח קפוא עבר במחנה השמאל. 64 מנדטים.תוצאה כזו המחנה הלאומי לא ראה מעולם. זה לא היה רק יתרון — זה היה ניצחון מוחץ. לא רק ניצחון — תבוסה לצד השני. זו הייתה מכה אנושה לממסד הפוליטי, שחשב את עצמו במשך שנים רבות לבעל הבית היחיד של המדינה. הם לא רק הפסידו — הם לא הבינו איך העם, אחרי כל הצוללות, הקריקטורות, האישומים והיסטרית הרחוב, בחר בו שוב. מחנה הימין חזר לשלטון. נראה היה שהמדינה קיבלה סוף סוף הזדמנות להתחיל פרק חדש. אך מתחת לברק הניצחון רחש משהו אחר לגמרי — רשת נסתרת של כוחות המוכנה להתנגד, לחבל, לערער ולמרוד. כל מה שקרה קודם — הפנדמיה, פירוק הממשלה, תפירת התיקים, הכאוס ברחובות — היה רק ההקדמה. לפנינו החל סיפור אחר. סיפור על איך המדינה נקרעה לשניים, ואיך מבני העומק העזו לראשונה לצאת מהצללים. נ.ל.

שר המלחמה הגסת' מפטר לאלתר את הרמטכ"ל צבא היבשה שלו (מינוי של ביידן). מדוע? כי החבר לא רצה להתיישר לחלוטין עם המדיניות שלו ושל הנשיא טראמפ. ככה מהר, ככה פשוט, אמריקה

בקנדה כנסיות היסטוריות ממשיכות לעלות באש באופן מסתורי. זוהי כנסיית כנסיית "Église de l'Immaculée" בסנט-אורס, קנדה. היא נבנתה בין השנים 1880 ו-1882. כולם יודעים מי עומד מאחורי השריפות האלה! כולם יודעים וכולם שותקים. למה? ממה הם מפחדים? Au Canada, Des églises historiques continuent de prendre feu mystérieusement. Voici l'église de l'Immaculée à Saint-Orsay, au Canada. Elle a été construite entre 1880 et 1882. Tout le monde sait qui est responsable de ces incendies ! Tout le monde le sait et pourtant, personne ne dit rien. Pourquoi ? De quoi ont-ils peur ?

״מעניין לנו את ה***״ • מעיין אדם מערוץ 12 בהתבטאות חריגה בשידור חי על אסון הפלת המטוס האמריקאי

מטורללי קפלן והשמאל הנאצי מגיעים לחוות המתיישבים להציק ליהודים. זה יגמר באסון.

Infiltration of the judiciary throughout The West is the greatest long con of the left

@OldeWorldOrder The judicial cartel is formed to protect systemic corruption and sabotage positive reforms

🎯💯

🔴איילה חסון בשידור מטלטל : עלילת הדם נגד לוחמי צה"ל והפרוטקציה המזעזעת בשב"כ שנחשפת! youtu.be/gt066AeoXgs?si… via @YouTube

@boca53252952 @MagiMag17109481 נכון 🎯💯

@MagiMag17109481 אם זה נכון, זה מעלה שאלות קשות. קודם כל לגבי סודיות, אם יש להם סיווג גורף גם שותפות בסודות.

הבנתם ‼️ לכן חייב ללכת‼️..