izhak779
2.8K posts
להיות אישה במרחב הציבורי זה לחיות בתוך הידיעה שהגוף שלך הוא תמיד זירה, שהוא תמיד חשוף לפרשנות מינית בלי קשר למה שאת עושה, לובשת או אומרת. הפער הזה, שבין מה שהחוק או הסביבה מגדירים כ״מרחב אפור״ או לעיתים כחוסר בראיות לבין החוויה הפיזית והנפשית של פגיעה בנו ובאוטונומיה שלנו, הוא בדיוק המקום שבו אנחנו כנשים הולכות לאיבוד מול המערכת. לפעמים, כשמערכת המשפט צריכה לעסוק בחיפוש אחר כוונת זדון ולנתח זוויות צילום כדי להחליט אם מגע היה מיני או רק ״טעות״, אנחנו נשארות עם התחושות בגוף שלנו. וזה הופך להיות כואב יותר כשרואות איך החוויה הזו הופכת לכלי משחק פוליטי ציני. פתאום, דמויות שבימי שגרה נוהגות להשתיק מתלוננות או להגן על פוגעים, נזכרות להיות פמיניסטיות דגולות רק כדי לנגח צד פוליטי כזה או אחר. זה די ברור שהביטחון של השוטרת או של כל אישה אחרת הוא הדבר האחרון שעומד לנגד עיניהם. הידיעה שהכאב שלנו מגויס לטובת דף מסרים היא פגיעה נוספת בביטחון שלנו במרחב הציבורי, מרחב שצריך להיות נקי מאינטרסים ומפוליטיקה קטנה על הגב שלנו.
הדרך הכי מהירה לאבד אותי זה להגיד ברצינות את המשפט "עשיתי על זה קצת מחקר עם הצ'אט"
